עמוס התחיל להִנָבֵא "שנתים לפני הרעש" (א, א), ומראה הרעש חתם את נבואתו:
ראיתי את א-ד-נ-י נִצָב על המזבח (שסימל את ממלכת ישראל),
ויאמר: הַך הכַּפתוֹר (=הכותרת בראש העמוד), וְיִרְעֲשוּ הסִפּים... (=פתחי הבתים; ט, א).
ובישעיהו (ו, ד): וַיָנֻעוּ אַמוֹת הסִפּים...
רעידת האדמה שזִעַזְעה את הארץ בימי עוזיהו, תוארה במראה המקביל של ישעיהו (ו, א-ד) מהיכל ה' בירושלם (וביתר פירוט בישעיהו כד), ונזכרה עד ימי זכריה (יד, ה);
כנראה, בעקבות הרעש, שטפו את הארץ גלי 'צונאמי' חזקים:
...הנוֹגֵעַ בארץ וַתָמוֹג (=תישבר)...
...הקוֹרֵא למי הים, וַיִשְפְּכֵם על פני הארץ,
ה' שמו (ט', ה-ו);
הרעש נחשב ל'שאגת' האזהרה הגדולה מאת ה', ול'קו פרשת המים' בין עידן העצמאות הישראלית לבין ההשתלטות של המעצמות הזרות. לפיכך הנבואה (בעמוס ובישעיהו) תיארה את חורבן שומרון וערי יהודה בתיאורי הרעש ההוא, כשם שהכובש "הצפוני" תואר בנבואת יואל בתיאורי האַרבֶּה המשתלט.
מכאן ואילך, תנוע ההיסטוריה הישראלית במסלולי חורבנות וגלות, עם זיכרונות עבר ותקוות עתיד.
כ-500 שנה של הארץ בלי שלטון מעצמה זרה הסתיימו, וזה מחייב לערוך סיכום היסטורי. מיציאת מצרים, "הֲלוֹא כִבנֵי כֻשִיִים אַתֶם לי בני ישראל (=איבדתם את זכויות הבחירה המיוחדת בכם). נְאֻם ה' – הֲלוֹא את ישראל הֶעֱלֵיתי מארץ מצרים (ביחס מיוחד, אבל באותו הזמן העליתי גם את) וּפְלִשְתִיִים מִכַּפתוֹר (=מאיי הים), ואֲרָם מִקיר (=מארמניה); וכעת, ישתלטו המעצמות על כולם;
אולם גזירת ההשמדה על "הממלכה החַטָאָה" (=שומרון) לא תחול על "בית יעקב", שישרוד גם בטלטולי הגלויות "בכל הגוים". ו"ביום ההוא אָקים את סֻכַּת דוד הנֹפֶלֶת" (=ירושלִַם), שתיבנה מחדש, וגם תשלוט ב"שְאֵרית אדום" (=הר הנגב ואילת; ט, ח-יב).
באדיבות אתר 929