לעילוי נשמת של החייל אילן משה כהן ז"ל En recuerdo de Ilan Moshe Cohen z"l
Donar Mapa bíblico
Es

גשם סלקטיבי

 

"וְגַם אָנכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם
בְּעוד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר
וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לא אַמְטִיר
חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ" (ז)

מנין נובע התיאור המעניין הזה, שלא מצאנו כדוגמתו בכל המקרא?

אור מיוחד נגה לעיני על פסוקים אלה בהיותי באחד מסיורי על הגבעה שעליה הייתה בנויה תקוע העיר, בגבול המזרחי של הרי יהודה. היה יום חורף גשום ואנו באנו מכיוון מערב אל תקוע. בהגיענו שמה הופיע לעינינו במזרח מראה מרהיב של מדבר יהודה שטוף השמש, ים-המלח והרי העברים. אולם בפנותנו אחורה למערב נדהמנו לראות את חשרת העב הכבדה-שחורה אשר המטירה את מימיה בגשם סוחף במרחק של כמה מאות מטרים מאתנו, בשעה שאנחנו נמצאנו באזור של טפטוף גשם דק בלבד. תופעה כבירה כזאת יש בה כדי להשאיר רושם עמוק. מקומה המזרחי של תקוע בגבול המדבר, על אף גובהה היחסי הרב, גורם שתופעות כאלה חוזרות ונשנות בה מדי פעם. בשעה שבענתות, עירו של ירמיהו, אין אפשרות לראות חלקת שדה אחת מומטרת ושניה לאו, כיון ששדותיה אינם נבדלים הרבה זה מזה במעמדם כלפי הגשם - בתקוע זו עובדה הנראית בבהירות.

ועמוס הנביא היה עד בוודאי למקרים כאלה: ראה את המלקוש יורד על חלקה אחת ואת החלקה האחרת נותרת יבשה, ושתיהן של בני תקוע. שינויים אלה גרמו להבדלים גדולים ביבול ובמעמד שני האיכרים בעלי החלקות השונות. מכאן תובן לנו הקללה הנוראה הזאת שבפי עמוס, אשר אין למצוא דוגמתה בשום מקום אחר במקרא, ואף לא אצל ירמיהו בן ענתות.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

Yaakov's Response to Rachel's Frustration

       The Torah records in Parashat Vayetze a tense exchange between Yaakov and Rachel concerning the latter's inability to conceive.  This exchange begins with Rachel turning to Yaakov to express her frustration: "Give me children, for otherwise I shall die!" (30:2).  Yaakov angrily replies, "Am I in the position of God, who has withheld from you fruit of the womb?"

            The Midrash (Bereishit Rabba 71) sharply criticizes Yaakov for his harsh response to his embittered wife: "The Almighty said to him [Yaakov]: Is this how one responds to those who are in anguish?  By My life, your sons shall stand before her son!"  While it is unclear how exactly the authority of Yosef (Rachel's son) over his brothers served as a punishment to Yaakov – Yosef was, after all, Yaakov's son, as well – the Midrash clearly disapproves of what it perceived to be Yaakov's insensitive reaction to Rachel's frustration. 

            At first glance, Yaakov's response to Rachel was a perfectly logical one.  She spoke to him as if he were to blame for her infertility, as if this power lay in his hands: "Give me children."  One can easily detect an element of accusation in Rachel's remark, casting upon her husband the responsibility for her inability to conceive in contrast to Leah's bearing by that point four sons.  In response, Yaakov, quite reasonably, refuted the accusation, noting the obvious fact that it is God, not he, who holds the key to conception.   Why does the Midrash react so harshly to Yaakov's response, asking, "Is this how one responds to those who are in aguish?"?

            Rav Avraham Pam explained that an additional degree of patience and tolerance is required when responding to those experiencing pain.  Rachel's comment was certainly irrational and unwarranted, but she spoke out of pain and anguish.  In this context, a rational response is an insensitive response.  Rachel did not require a theological discourse regarding the Almighty's exclusive power over childbearing; she was in desperate need of compassion and understanding.

            This Midrash thus presents a basic but critical lesson that can – and must – be applied in everyday life.  People experiencing pain, frustration or anxiety often say things that they later regret, words that they know to be untrue or illogical but emerge from the mouth in an emotional outburst.  It is the responsibility of those to whom these words are directed to take them in context and respond with compassion and understanding, rather than pouring salt on the wound through anger and resentment, which can only intensify the feelings of pain.  Such remarks must not be taken as a personal assault, but rather for what they are: an expression of frustration.  Learning and applying this simple lesson, Rav Pam noted, could help avoid much of the tension and friction that often develop among family members and friends during stressful periods.

Volver al capítulo

לכל מעשה יש מחיר

 

החטיבה (פס' ד-יג) פותחת בתוכחה על העבודה הפולחנית בבית-אל ובגלגל. במרכז הנבואה עומדת סדרת עונשים בת חמישה שלבים, המסיימים כולם במילים - ‘ולא שבתם עדי נאם ה’‘. העם סופג מכה אחר מכה, אך הוא עומד במריו ולא שב אל ה’. הנבואה מסתיימת בהכנה לקראת העונש העז ביותר, שיבוא באופן ישיר מאת ה’.

א. ‘בּאֹוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשׁעַֹ’ – עמוס מפרט בפסוקים ד-ה סדרת פעולות הנעשות במסגרת הפולחן: זבחים ומעשרות, קרבנות תודה ונדבות. מהו הפשע הנזכר כאן ומהי חומרתו המיוחדת? תוכלו להיעזר בדבר המצודות: ‘פשעו – להקריב שם אל הבעל... בואו לגלגל ושם הרבו לפשוע, כי הזביחה שמה אל העבודה זרה הוא עוון גדול ורב לפני המקום, לפי ששם עמד המשכן תחילה’. נסו להציע פירוש נוסף לחומרתם של פשעים אלה על רקע הסמיכות לנבואה הקודמת.

ב. השלב הראשון (ו) והשני (ז-ח) בסדרת העונשים פותחים בלשון דומה: ‘וגם אני/אנכי’. עמדו על הצד השווה בשני עונשים אלה, ועל החומרה היתרה בעונש השני. בשונה מהשלב הראשון שמתואר כעונש כולל – ‘בכל עריכם' ו’בכל מקומותיכם’, העונש השני הינו חלקי – ‘והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר’. נסו לשער מדוע דווקא בעונש זה, החמור יותר, יש כביכול צמצום בעונש.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

If God Shall be With Me...and I Return Safely

   The first section of Parashat Vayetze tells of Yaakov's departure from Canaan and his journey to Padan Aram.  Upon awakening from his famous dream of the angels on the ladder, he declares a vow whereby he promises to donate one-tenth of his earnings if God protects him during his stay outside Canaan and returns him home safely (28:20-22).

            Commenting on the words, "and [if] I return safely to my father's home" (28:21), Rashi writes that this refers not to Yaakov's physical return to Canaan, but rather to his spiritual well-being: "'Safely' – perfect, without sin, that I do not learn from Lavan's conduct."  Yaakov conditions his vow not only on God's physical protection, but also on his spiritual survival in the corrupt environment of Lavan.

            What might have compelled Rashi to advance this interpretation of the verse?  Why did he prefer this seemingly homiletic reading over the straightforward meaning, whereby Yaakov refers simply to his safe return home?

            The Maharshal, in his work on Rashi's commentary entitled Yeri'iot Shelomo, suggests a surprisingly simple answer.  In formulating the terms of his vow, Yaakov mentions all the conditions in reference to God: "If God shall be with me and protect me…and give me bread to eat…" (28:20).  When, however, he comes to the condition of his safe return home, he does not attribute this to God: "and I return safely to my father's home."  Rather than saying, "and He returns me safely to my father's home," attributing his return to God, he speaks of returning himself, with his own efforts.  Thus, whereas protection and the provision of needs are attributed to the Almighty's providence, his return home is attributed to himself.

            This subtle but significant distinction, the Maharal claims, led Rashi to adopt the novel reading of the phrase, "and I return safely."  Yaakov understood that spiritual success, his religious and moral survival in an environment of paganism, superstition and deceit, depended, first and foremost, on his own efforts.  ("Ha-kol bi-dei Shamayim chutz mi-yir'at Shamayim.")  His physical and material well-being can be attributed to God, but his ability to withstand spiritual challenges lay within himself, and hinged upon his own hard work and struggles.  Therefore, when Yaakov speaks of God offering protection and providing him with food and clothing, but of himself "returning safely," he must refer to the kind of "safety" that depends mainly on his own efforts and initiative, namely, his success in withstanding the corrupt influences of his unscrupulous father-in-law.

Volver al capítulo

Yaakov and the Ladder - Standing Firmly and Resiliently

      Among the more famous approaches taken in understanding the meaning behind Yaakov's mysterious dream of the ladder and angels is that of the Midrashic works Pirkei De-Rabbi Eliezer (35) and Midrash Tanchuma (Vayetze 2).  According to this approach, the angels ascending and descending the ladder represent the powerful nations of the world that, throughout history, have risen to prominence and then ultimately declined.  The significance of this vision, as the Ramban explains (though he himself suggests a different understanding of the dream), lies in God's promise to Yaakov that He will protect his descendants throughout their experiences among these fearsome nations.  The Ramban adds that according to this approach, this vision beheld by Yaakov parallels the prophecy of berit bein ha-betarim, wherein Avraham was informed of his descendants' subjugation to foreign nations.  In both these prophecies, God promises the patriarch that a great, successful nation will descend from him, but that this nation will have to endure periods of hardship and persecution along the road towards realizing their national destiny.

            As Seforno briefly notes, this understanding of the dream sheds light on the word nitzav used by the Torah in describing the Almighty "standing" over Yaakov: "Behold, there was a ladder stationed in the ground, and behold, angels of God ascended and descended it; and behold, the Lord was standing over him…" (28:12-13).  This term, nitzav, denotes not merely "standing," but standing firmly, resiliently and defiantly.  For example, in Sefer Devarim (29:9), after Moshe describes the dreadful calamities that God threatened to bring upon the people should they disobey the Torah, he declares, "Atem nitzavim hayom" – "You stand here."  As Rashi explains, Moshe sought to encourage the disheartened nation by reminding them that despite their having sinned against God in the wilderness, they have nevertheless survived and continue to "stand" as a large nation.  Similarly, the Hebrew overseers in Egypt are described as "nitzavim" – "standing" – outside Pharaoh's palace to express their objection to Moshe and Aharon after their efforts had worsened the slaves' plight in Egypt (Shemot 5:20).  They stood with a stubborn defiance, prepared to reject Moshe and Aharon as representatives of the Hebrew slaves.

            Accordingly, the image of God nitzav – standing firmly – over Yaakov is intended to sharply contrast with the constant motion of the world powers.  This dream demonstrates that nations come and go, the realities of the world continuously change, but the relationship between God and Am Yisrael remains constant. And this constancy is manifest in two ways, corresponding to the two directions of the ladder: from the nation towards God, and from God towards the nation.  FromBenei Yisrael's perspective, we must retain our firm, unrelenting devotion to the Almighty regardless of who currently climbs the ladder, irrespective of which nation has risen to prominence and exerts its political and cultural influence on the rest of the world.  And, in response, God guarantees Yaakov's descendants that His protection remains constant under all conditions, regardless of the viciousness and cruelty of the nations in power.  Nations come and go, but Am Yisrael's devotion to God, and God's promise to shield His nation from harm, remain intact forever.

Volver al capítulo

Yaakov, Yosef, and Esav: Fire, Flame, and Straw

     The Torah tells in Parashat Vayetze that upon the birth of Yosef, Yaakov's eleventh son, he expressed to Lavan his desire to return to Canaan.  Rashi, citing the Midrash (Bereishit Rabba 73:6), explains that Yaakov prophetically understood that Yosef's birth would enable him to confront his brother, Esav, from whom he had been hiding all these years.  The prophet Ovadya (1:18) foresees the time when "the house of Yaakov shall be a fire, and the house of Yosef a flame, and the house of Esav straw."  A small fire is not capable of spreading to vast distances to consume all traces of straw.  Only a large "flame" has the energy needed to destroy the straw.  Yaakov thus felt confident that with the birth of Yosef, the "flame," he is now able to confront and defeat his hostile brother.

            Rav Menachem Bentzion Zaks, in his work Menachem Tziyon, offers an explanation for the symbolism of the "fire" of Yaakov and the "flame" of Yosef. Confronting evil requires the balance of two generally conflicting characteristics: patience and calculated thinking on the one hand, and, on the other, youthful passion and energy.  The Midrash here teaches that spiritual success requires a combination of slow, disciplined planning, and raging emotion and energy.  Generally speaking, people in their youth possess the "flame" of Yosef, the emotional energy and passion to achieve, but lack the small "fire" of Yaakov, the patience and discipline that comes with maturity.  Conversely, many adults develop proper discipline, but at the expense of their youthful, idealistic passion.  Yaakov understood that triumphing over evil requires both elements, that only with the maturity and wisdom of Yaakov, alongside the emotion and passion of Yosef, can Esav be once and for all defeated.

Volver al capítulo

כבני כשיים אתם לי

 

מידת הדין מעמידה את עמוס בתמיהה קשה כלפי שמים. וכך נולדה הנבואה הקשה שבה ישראל אינם אלא אחת מהאומות של הקב"ה. ברצונו מקרבם וברצונו מרחקם:

"הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם ה' הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר" (ז)

נבואה זו עוררה את כל הפרשנים, ישנים וחדשים, לדיון מרתק על הגדרת ישראל "כבני כושיים". קשה להניח שהנביא "ויתר" על מעמדם הנבדל של ישראל מכל אומות העולם. נראה יותר שזו צעקתו נוכח הסתלקות א-להים מישראל.

ספר עמוס הוא יומן מסע של איש יהודה שהגיע לזמן קצר לממלכת ישראל. שליחותו נפתחה בניסיון להעיר את התושבים, באומרו כי העושר המהיר שבא להם והפיל אותם למנעמי הכוח ולקהות חושים, מונע בעדם מלהבחין שבשולי החברה אנשים נאנקים ונרמסים; מעליהם נמצאים סוחרים המרמים במידה ובמשקל; מעליהם נמצאים המלווים בריבית ונושים את הלווים חדלי הפרעון; מעליהם נמצאות נשותיהם השולחות את בני זוגן לפטמן ביין עשוקים; מעליהם נמצאת שכבת השופטים "ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו" (ה', ז); ובצמרת יושבת ההנהגה, או ליתר דיוק "השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם" (ו', ד)

עמוס מנסה לעצור את "שיט התענוגות" הזה לפני התנפצותו ביום ה' הנורא. הנביא המגורש יסתלק מישראל וישוב לשקמיו ולבקרו. ממלכת ישראל שלאחר שושלת יהוא כבר לא תדע מנוח.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

הנחמה שבתוכחה

 

בין דברי החורבן הקשים שבפרק מתפרצת מפי עמוס נבואה המתארת את הייאוש הנורא שיאחז בבני השומרון ובנותיו:

"הנה ימים באים נאם אדני ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'. ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא. הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי א-להיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד" (ח', יא-יד)

הנבואה מתארת אדם העומד על סף התייבשות וכל עוד רוחו בו הוא חותר למצוא מעט מים לנפשו העייפה בטרם ימות. תיאור זה משקף את החיפוש הנואש של יושבי הארץ "לשמוע את דברי ה'". חיפושם הנואש אחר מענה מסתיים בעילפון ובנפילה שאין ממנה תקומה. זו אולי הנבואה הקשה מכל הנבואות. האדם מבקש מענה מאת הא-להים ואין משיב.

דבר ה' עזב את הארץ. אלה שהחזיקו באמונתם שהם "גאון יעקב" והיו בטוחים בירושת אבותם מוצאים עצמם עכשיו נטושים, חסרי דרך וכיוון. כך הם מגיעים עד עילפון ועד מוות.

מצבים כגון אלה נלמדו לאורך הדורות בתוספת צליל אחד של נחמה. אוזניהם של חז"ל והפרשנים שבאו לאחריהם קלטו בתוך מילותיו של הנביא את הבשורה שיום יבוא והארץ תתמלא רעב וצמא לדבר ה'. את סיום המשפט "ולא ימצאו" (יב) העדיפו לעמעם. הרעיון של חברה המשתוקקת לרוח, החותרת לדבר ה' ומחפשת אותו בכל רחבי הארץ, האיר את הנבואה החשוכה הזו באור של תקווה טובה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

קטגור הופך לסנגור?

 

עד כאן ראינו את עמוס הצועד כאורח בשומרון ורואה כל פגע. סגנונו התוקפני היכה לכאורה ללא רחם בישראל. אלא שתמונה זו מקבלת תפנית דווקא בחלקו של הספר שבו חווה הנביא חוויות פנימיות. כמיטב המסורת הספרותית של המקרא מתאר עמוס ארבעה מחזות שבנויים במבנה של שלושה ועוד אחד. אלו מראות בשרשרת המתפענחות לעמוס כנבואה על עתיד ישראל.

במחזה הראשון עמוס חוזה במזיק האוכל את התבואה אחרי גזי המלך. עמוס אינו מתבקש לפענח את המראה אלא מגיב מיד מעצמו תוך כדי ראיית המכה הקשה הזו: "ואמר אדני ה' סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. נחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה' " (ב-ג)

זהו רגע מרהיב בנבואת עמוס. עד עתה הוא הסתובב בין אנשי שומרון והיכה בראשיהם ללא רחם. כעת, בחוויית המחזה, מתפרצת מלבו האוהב את עמו זעקה כלפי השמים. הוא מייצב את עצמו באופן ברור בחזית העם ומנסה לפעול לרחמים. עמידתו ממקמת אותו בשדרה אחת עם משה רבנו הנאבק למען עמו לאחר חטא העגל. שם, בתוך מידת הדין הקשה המבקשת לכלות את ישראל הרוקדים סביב עגל הזהב מתפרץ משה ואומר: "שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך" (שמות ל"ב, יב).

גם עמוס כמו משה מזכיר לה' את שמו האינטימי של ישראל – יעקב. זו רמיזה והזמנה לעורר את רחמיו של אב על בנו הקטן. ואכן סיומו של המחזה הראשון הוא בשורה טובה לישראל: "נחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'" (ג), אך במראה השלישי הנביא עובר לחזית אחידה עם א-להים המעניש את העם. תקוות התיקון שנשא עמוס עד כה מתפוגגת והוא הופך לנביא החורבן.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

מהו יום ה'?

 

בביקורו של עמוס בממלכת ישראל הוא שומע שהשפע השורר בה נובע מברכת ה'. אנשים מסתובבים זחוחי גאולה ומצפים שבחלוף זמן קצוב יגיע יום ה'. יום ה' יחרוג מכל חוקיות הטבע ובו יופיע הא-להים בעצמו וישדד מערכות עולם. האמונה הרווחת בערי השומרון בימי ירבעם השני היא שהיום הזה יהיה יום נקמה בגויים, יום של אור יקרות, יום שבו קרן ישראל תתעלה מעל גבולותיה והיא תהפוך להיות ממלכה נשגבה על פני כל הארץ. תודעת הגאולה העומדת בפתח הבית מציפה את לבבות הישראלים בשמחה משכרת, ולתוך שכרונם זה מוסך הנביא את מילותיו המרות בפירושו ל"יום ה'":

"הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור" (יח)

דברי עמוס על יום ה' מכים את שומעיו. אין בינו לבינם ויכוח תיאולוגי על כך שיום ה' הוא יום נורא שבו ירד ה' אל הארץ לשדד מערכות, להגביה שפלים ולהנמיך רמים. אלא שבעוד שומעיו חיים באמונה צרופה שהם בצד המואר של המערכה הזו, עמוס משוכנע שכדאי להם לברוח מן היום הזה כל עוד רוחם בם.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.