לאחר 'לידתו' המחודשת של יונה ביציאתו ממעי הדג, יונה יוצא עתה מחדש לשליחותו. הפרק פותח בציווי נוסף ליונה (א-ב). הפעם ממלא יונה את הציווי (ג-ד), ונבואתו נושאת פרי – אנשי נינוה שבים בתשובה (ה-ט), וגזר הדין מתבטל (י). משמעותו של הפרק מתבררת מתוך השוואתו לשליחות הראשונה ותוצאותיה בפרק א'.
א. במרכז הפרק ניצב תיאור תשובתם של אנשי נינוה, המתוארת בפירוט ובהרחבה.
1. תגובת אנשי נינוה מתוארת בפסוק ה. מהם המאפיינים של תגובה ייחודית זו ומה היא נועדה להבליט?
2. מתיאור פעולות האנשים הפשוטים עובר הכתוב לתיאור מעשי המלך (ו-ז). עקבו אחרי ארבע הפעולות שנקט המלך ועמדו על היחס ביניהן. כיצד שינה המלך את אופיו של הצום הציבורי? אילו היבטים נוספו בדבריו ומה משמעותם?
3. בפסוק י מתוארת תגובת ה' לתשובת אנשי נינוה – דייקו בפסוק – לאיזה פן במעשי העם הוא מתייחס?
ראו גם משנה תענית ב, א: הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין: אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה 'וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם', אֶלָּא: 'וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה'; וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם'.
ב. 1. תשובת אנשי נינוה מקבילה לתשובת המלחים בפרק א': עמדו על קווי הדמיון בין שתי הסיטואציות. קימתו של המלך והכנעתו מלפני דבר ה' מהופכת לקימתו של יונה בפרק א', ומקבילה לדמות רב החובל בפרק. עקבו אחר היחס בין מעשי שני המנהיגים למעשי ההמון. איזו תפיסה דתית מתבטאת בלשון אי הוודאות הננקטת על ידיהם בשני הפרקים (א',ו; ג',ט)?
2. במה נבדלות הפעולות בכל מקום? כיצד מהווה יונה מפתח להצלה בשני המקרים וכיצד הדבר קשור לעילת הסכנה בכל מקום?
ג. ברקעו של הפרק מרחף סיפור הפיכת סדום: יונה אומר לאנשי נינוה 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת' , עונש זה על עיר שלמה, מצאנו בעבר רק אצל סדום. כך גם בדברי ה' בפרק א' נאמר על נינוה 'כי עלתה רעתם לפני', בדומה לאמור על סדום שצעקתה הגיעה אל ה'. כיצד מבליטה הקבלה זו את ההבדל שבין פעילותו של אברהם כנביא (בראשית י"ח, כ-לג) לבין יונה כנביא? (שימו לב לכך שבשני המקרים אין הנביאים מקבלים את דבר ה' בכניעה!) לעומת זאת כיצד היא מחדדת את ייחודה של תגובת אנשי נינוה לנבואת יונה אל מול תגובת אנשי סדום למלאכי ה'?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"