"לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג', יב)
תלמוד בבלי מסכת מכות, דף כ"ד עמוד א
פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.
כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,
התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" (במדבר י"ח, ז) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק,
דכתיב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיה ח', ב),
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני!
אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה,
באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש"* (מיכה ג', יב),
בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח', ד),
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה,
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו!
[*בעלי התוספות: 'באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש' - וקשה שהרי בכל המקרא לא מצינו פסוק זה מנבואתו של אוריה כי אם בנבואתו של מיכה המורשתי... משמע שדבר אוריה כמו מיכה, ומה פורענות דבר מיכה - הוא פסוק זה, והוא כמו שדבר אוריה].