שועל בבית קודשי הקודשים

"לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג', יב) 

 

תלמוד בבלי מסכת מכות, דף כ"ד עמוד א

פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם.
כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,
התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" (במדבר י"ח, ז) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! 
אמר להן: לכך אני מצחק
,
דכתיב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיה ח', ב),
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני!
אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה,
באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש"* (מיכה ג', יב),
בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח', ד),
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה,
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת
.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו!

[*בעלי התוספות: 'באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש' - וקשה שהרי בכל המקרא לא מצינו פסוק זה מנבואתו של אוריה כי אם בנבואתו של מיכה המורשתי... משמע שדבר אוריה כמו מיכה, ומה פורענות דבר מיכה - הוא פסוק זה, והוא כמו שדבר אוריה].

 

Volver al capítulo

יש ערך לתשובה קיקיונית

 

לאחר הנבואה לנינוה, מגלה יונה שהעם בנינוה חוזרים בתשובה ולכן לא יענשו, והוא כועס על כך. בתגובה - ה' מצמיח לו קיקיון שנותן לו צל ליום אחד אך ביום למחרת מתייבש. וכשיונה מתעצב על אובדן הקיקיון מסביר לו ה' את הנמשל: "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה...?" (י-יא)

להבנת המתרחש נשאל שתי שאלות:
אחת - למה יונה כועס על כך שה' הציל את נינוה, שחזרו בתשובה? הרי זו היתה מטרת הנבואה והוא היה אמור לדעת שזה מה שיקרה.
ושניה - כיצד מסמל הקיקיון את נינוה העיר הגדולה?

ננסה לענות על שתי השאלות על ידי תשובה אחת: הדיון בין יונה לה' הוא על מהות תשובתם של אנשי נינוה - יונה אכן ידע שהוא הולך לנבא לנינוה ולהגיד להם לחזור בתשובה, אבל הוא חשב שתשובתם אינה תשובה אמיתית אלא זמנית, והם עוד ישובו לסורם. ולכן ציפה שה' יחריב את העיר בכל זאת.
לכן כשה' ריחם עליהם על אף תשובתם המלאכותית, חוסר הצדק הפריע ליונה.

על ידי ההדגמה עם הקיקיון - ה' מלמד את יונה שגם לדברים זמניים יש ערך, אפילו שהם לא יחזיקו מעמד להרבה זמן. הוא בעצם אומר לו שגם לתשובה הקיקיונית של נינוה יש ערך, ומגיעה להם מחילה על הזמן בו אינם חוטאים.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

שחיתות בצמרת

 

פרק זה כולל שלוש נבואות תוכחה, כל אחת מהנבואות פונה לקבוצה חברתית אחרת העומדת בראש העם ומועלת בתפקידה. הנבואה הראשונה מופנית לראשי וקציני העם, שאמורים להיות ממונים על אכיפת המשפט וחוקיו, ולמעשה מעוותים את המשפט ועושקים את הדלים (א-ד). הנבואה השנייה מכוונת נגד הנביאים המתעים את העם עבור בצע כסף (ה-ח), בנבואה השלישית שב הנביא אל ראשי העם וקציניו, וכולל בתוכם גם את הכוהנים והנביאים. ממכלול הנבואות מצטייר סדר חברתי מעוות, הניזון מתמיכתם של ראשי המערכת המשפטית והדתית בעם.

א. 'שִׁמְעוּ נָא רָאשֵׁי יַעֲקבֹ וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט' (א)

1. תיאורי העושק שנזכרו בפרק ב', מגיעים בנבואה זו לשיא מחריד. השוו את פס' ב בפרקנו לב',ב ואת פס' ג לב',ח. ועמדו על ההדרגה וההקצנה בתיאורי העושק.

2. כיצד מעוצב בדימוי ה'קניבלי' המזעזע בפסוקים ב-ג ההיפוך שבין תפקידם המקורי של הראשים והקצינים לבין מעשיהם בפועל? היעזרו גם בדמיון המילולי שבין 'לדעת את המשפט' (א) לבין 'ועורם מעליהם הפשיטו' (ג).

ב. בדומה לראשים והשופטים, גם הנביאים מועלים בתפקידם ומתעים את העם במקום להדריכו ולהוכיחו, ובכך משתלבים גם הם במערכת העושק.

1. בפסוקים ה-ו מתוארות שתי פעולות הפוכות של הנביאים: קריאה לשלום וקידוש מלחמה. מה ניתן להסיק מהן על מגמתם של הנביאים ועל משמעות הנבואות מבחינתם?

2. עונשם של הנביאים דומה לזה של הראשים בנבואה הקודמת – חוסר מענה אלוקי. השוו בין שני העונשים (ד, ז) – מהי משמעותה של אי ההיענות האלוקית בכל נבואה, וכיצד היא הולמת את חטאה של כל קבוצה?

ג. הנבואה החותמת את הפרק (ט-יב) היא הנבואה הראשונה בספרות הנבואית החוזה את חורבן המקדש. נבואת החורבן החריפה של מיכה על ירושלים והר הבית זעזעה שנים רבות את אנשי ירושלים. מאה שנים לאחר שהתנבא צוטטה נבואתו במהלך משפטו של ירמיהו, שניבא דברים דומים על גורלו של היכל ה'. עיינו בירמיהו כ"ו, יז-יט. מהי תכליתה של נבואת החורבן לפי דברי הזקנים? עמדו על הניגוד המוחלט בין תפקיד נבואת הפורענות של מיכה המשתקף בירמיהו, לתפיסת הנבואה של הנביאים במיכה ג', ה.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מה בין בלעם למיכה?

 

בפרק ו' מזכיר מיכה את ההצלה של ישראל מעצת בלק ובלעם. ומיד לאחר מכן הוא עובר לנושא הקרבנות ולדרך ההקרבה הראויה להם. מה הקשר בין דבריו על הקרבנות לדבריו על בלעם ובלק?

בלק ובלעם תפסו באופן מדויק מהו שדה הקרב האמיתי שבינם לבין ישראל ועל כן הקריבו קרבנות מתוך כוונה פנימית אמיתית. ניסיונותיו של בלעם לחבור לכוחות הטומאה באמצעות הקרבנות היו כנים למדי, ובזה הדגים את הדרך הראויה להקרבה ונמצא מחייב את ישראל בדורות הבאים שיקריבו מבלי התאמה בין הלב למעשה.

עם זאת, קיים הבדל אחד מרכזי בין קרבנותיהם של בלק ובלעם לבין תפיסת הנביאים, ההופכת את קרבנות בלעם לאנטי-תזה למסר של מיכה. בלעם היה קוסם ופעולותיו עבור בלק נעשות מתוך גישה של מאגיה וכשוף, במסגרת תפיסה זאת, הקרבן איננו מבטא חוויה דתית פנימית אלא ניסיון לרצות בדרך מאגית את הא-ל על ידי עשיית מעשים ופעולות שירצו אותו. כשם שבתחילת הדרך בלעם אינו בודק את רצונו האמיתי של הקב"ה אלא מנסה לרצות אותו שלא יכעס עליו, כן יחסו לקרבנות. לא התאמת רצונו הפנימי של האדם לרצון הקב"ה אלא עשיית פעולות חיצוניות עומדת בבסיס פעולותיו. כל זה עומד בניגוד גמור לעמדה שמיכה מציג שאין חשיבות לקרבנות אם הם לא מלווים בחוויה פנימית דתית עמוקה. בלעם מעמיד את האדם במרכז - ועל כן מתפאר כל הזמן בכוחותיו הגדולים ובהישגיו הרוחניים - ואילו מיכה רואה את האדם ככפוף לקב"ה ומחויב לזולתו. המסר שלו הוא עשיית חסד ומשפט עם הזולת והצנע לכת עם הקב"ה.

לכן, למרות ההנחה המשותפת לבלק ולמיכה שמצבם של ישראל כלפי האומות תלוי במעמדם הרוחני ולא בחישובים מדיניים למיניהם, הרי שתהום גדולה פעורה ביניהם. מסרו של מיכה בעניין הקרבנות מתמקד בעולם הפנימי הנלווה. אמת פנימית, תלות ובטחון בקב"ה, עשיית חסד ומשפט, הכרת הטוב והצנע לכת עם הקב"ה הם המסרים של מיכה והם הלקחים שהנביא רוצה שניקח אתנו מסיפורו של בלעם. 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

תקווה לטל

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה', ו) 

 

... ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת ה',

כי הטל בא מאת ה' מן השמים

והמקווה לו לא יקווה לאיש שיביאנו לו אלא לה' יקווה,

כי הוא הממטיר והמביא לארץ הטל והמטר,

כן ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לאל יתברך,

כי הוא המושיעם ואין זולתו מושיע,

כי הם יהיו עם מעט והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים ומי יוכל להושיעם בלתו?

ותרד ישועתו להם כאשר ירד הטל על האדמה. 

ואמר אחר כן "כרביבים עלי עשב"

כי הרביבים הם המטר הרב והעשב גדול מהדשא

כן יהיו הם הולכים וגדלים וטובו להם הולך וגדל.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.