לא ישא גוי אל גוי חרב


הנביא מיכה מנבא על שלום עולמי:

"לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (ג)

השיר שלפניכם משתמש במילותיו של ישעיהו הזהות כמעט לחלוטין למילותיו של מיכה:

"לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב', ד)

Volver al capítulo

גלגל המלחמות סובב

 

נחום מנבא על חורבן ממלכת אשור. תהליך חורבנה של אשור החל בחורבנה של העיר אשור על ידי הקואליציה של מדי ובבל בשנת 614 לפני הספירה. מוקד הכוח עבר מאשור למצרים ולבבל. שלטונה של אשור, שהיה שלטון טוטאלי על אזור הסהר הפורה כולו, היה שלטון אימים: הגליות, עינויים, הריסת ערים, מיסים כבדים - כל אלה היו מנת חלקם של העמים שנשלטו על ידי אשור. גורלם של עשרת השבטים, שמרדו באשור, והוגלו, היה מזכרת עוון למעשיה של אשור. לא ייפלא אם בנבואת נחום על מפלת אשור אנו שומעים נימה של שמחה לאיד: תחילה מופיעה הגדרה של נינוה: "הוי עיר דמים כלה כחש, פרק מלאה לא ימיש טרף" (א), ומיד אחר כך תיאור החורבן המצפה לעיר.

מערבולת המלחמות באזור מביאה ממלכה אחת במקום אחרת. בדיקת שרשרת המלחמות, והביטויים המשקפים כל מלחמה, תראה את המעגל הנורא של הסבל, כאשר כל עם חוזר ולוקה במה שעשה לעם אחר.

אשור הכתה את מצרים. ונחום מזכיר לה את התנהגותה ואומר: "התיטבי מנא אמון הישבה ביארים... גם היא לגולה הלכה בשבי, גם עולליה ירטשו בראש כל חוצות, ועל נכבדיה ידו גורל, וכל גדוליה רתקו בזקים. גם את תשכרי תהי נעלמה, גם את תבקשי מעוז מאויב" (ח-יא).  

בבל הכתה את אשור, שהכתה את מצרים. מדי הכתה את בבל, שהכתה את אשור, שהכתה את מצרים. והביטויים חוזרים בכל כיבוש, בכל שינוי שלטון.

"המלחמה היא גהינום", אמר גנרל שרמן, כאשר הנהיג את המלחמה נגד הדרום הפורש בימי הנשיא לינקולן. מחרוזת המלחמות המתוארת בדברי הנביאים, מאיירת אמירה זו בצבעים עזים.

ובתוך מעגל מלחמה זה ניצב נחום האלקושי, כנציגו של עם קטן שתהפוכות ההסטוריה חולפות סביבו ומסכנות את קיומו, והוא מדבר בשם ה' אל עולם, המכוון את ההסטוריה, ממליך מלכים ומשנה גבולות עמים. והוא צופה את חורבנה של אשור המאיימת עתה על ישראל, בידי בבל שבעוד כמה עשרות שנים, תחריב את ארץ ישראל ותשרוף את המקדש.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

שריון מדומה

 

התפישה האלילית הרווחת כי גודלו של האל ניכר במעמד העם והטריטוריה עליה הוא שולט, הביאה את מנהיגי העם כולם, למסקנה כי גם אם יעשו ככל העולה על רוחם ה' יגן על מקדשו, עירו ועמו ולא יבוא עימם חשבון.

על כן ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל לא חששו לעשוק ולנצל את העם אותו הם היו צריכים להנהיג ברגישות וביושר. הם סברו בטעות כי רצונו של ה' לשמר את מעמדו בעולם, הוא שריון מספק. כזה שמגן גם מפני עוולות ופשעים. שריון שמגן מפני הצורך לשלם מחיר אישי על ניצול וביזוי. שריון מדומה.

על כן הנביאים הטעו את העם, נתנו נבואות שלא קיבלו, ותיארו עתיד לעם, במקום למסור את דבר ה'. הם סברו בטעות כי הימצאותם של מדברים בשם ה' בסביבה שכולה עובדת אלילים, הוא שריון מספק. כזה שנותן חסינות גם מפני החשבון הא-לוהי עם מביאי דברו לבני האדם. שריון מדומה שלמעשה איננו עומד בפני נביאים שאומרים בשם ה' דברים שלא היו ולא נאמרו.

על כן הכוהנים הורו בין טמא וטהור תמורת תשלום, וחשבו שהיכל ה' חסין. הם סברו בטעות כי רצונו של ה' לשמור על היכלו עבור העם והארץ, נותן להם לגיטימציה לעשות בבית ה' כבביתם שלהם. חשבו שהם חסינים יחד עם המקדש מפני חורבן.

מיכה הגיע בשביל להכריז:

"בִּגְלַלְכֶם
צִיּוֹן שָׂדֶה  תֵחָרֵשׁ!
וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה!
וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר!"
(יב)

מעמדו של א-לוהי ישראל מובטח גם ללא עירו או מקדשו ואפילו כשעמו מוגלה מאדמתו. אבל מעמדכם, מנהיגי העם איננו עוד.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תמיד יצפו לך

 

מעומק החושך נשמעה נבואת הציפייה לישועה, וגם בה נאמרו מפי מיכה (ז, ז-ט), דברים דומים מאד לדברי ישעיהו (ח, טז-יז; ט, א):

וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי;
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי (=אשור),
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי (כמו שנפלתי, כך אקום);
כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי (=בציפייה לישועה שתבוא);
זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ,
עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי,
יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ;

מיכה גם המשיך ותאר גאולה עתידה כמו יציאת מצרים, ושוב בדומה לישעיהו (יא, טו-טז):

יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא,
לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר;
וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד נָהָר,
וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר;*
וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל יֹשְׁבֶיהָ,
מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם (=מעצמת הרשע תיפול);
רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ,
שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל;
יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם.
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.

יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם;
יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה.
יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם;
אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ;
מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ
נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ:
לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא;
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ;
וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם* כָּל חַטֹּאותָם.

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

ציפייה זו, בלשון ישעיהו ומיכה, הפכה להיות מטבע קבוע בתודעה של יהודים מאמינים.


*הביטוי "והַר הָהָר" רומז ל"הֹר הָהָר" של מסעי בני ישראל (במדבר כ, כב-כג; לג, לז-לט), וגבולות הארץ (שם לד, ז-ח).
**מזכיר את תיאורן של מרכבות פרעה, שהושלכו לים ביציאת מצרים; גם ישעיהו (יא, טו) רמז לכך.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אל תתערב במאבקי המעצמות

 

נחום ניבא בשנים שבהן מתבשלת תקוותו של יאשיהו על השתלבות ב"עולם המחר". יאשיהו הבין שאשור עומדת ליפול ובבל עומדת לרשת את מקומה, וסבר שכדאי להשתלב במאורעות האלה ולהצטרף למה שקוראים "כוחות המחר". כאשר מלך מצרים פרעה נכה יצא לעזרת אשור המתמוטטת, עמד יאשיהו במגידו ורצה לעצור בעדו, כדי שלא יוכל לעזור לאשור המתמוטטת וכדי לסייע לבבל, לכוח העולה. אבל תהפוכות ההיסטוריה סיכלו את תוכניתו, כיוון שבבל לא עלתה מיד, וכחמש שנים בין מפלת אשור לבין עליית בבל שלטו המצרים במרחב. ירמיהו חזה מראש את הסכנה, וכמו קודמיו דבק בעיקרון שאין לממלכת יהודה להכניס ראשה במאבק המעצמות. 
מסתבר, שגם נחום התנגד ליוזמת יאשיהו, מאותה סיבה. הוא אומר (א', ט): "מה תחשבון אל ה' כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה". כלומר ה' הוא המחולל את מפלת אשור. ובפרק ב' פס' א הוא מוסיף: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת". אין זו סתם בשורת ישועה, כי אם אזהרה, כלומר: אם תחכמו, תיהנו מן השלום, ובלבד שלא תתערבו במהלך המאורעות של מאבק המעצמות. 
דברים דומים לאלה שמענו מפי ישעיהו ומפי נביאים אחרים. הנביאים התנגדו בדרך כלל להתערבות ממלכת יהודה בהתגוששות המעצמות. תפיסת הנביאים היא, שמכיוון שהייתה אימפריה ישראלית בימי שלמה, והיא לא עמדה בנסיון "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ישראל חדלה להיות אימפריה, וכעת יש אימפריות נוכריות. במצב זה, ישראל לא צריכים להתערב בתהפוכות שביניהן. הללו מעל לכוחכם. כאשר ישראל יהיו ראויים לכך, אולי תחזור הגדולה. 
השליחות של נחום דומה לשליחות של ישעיהו ושל נביאים אחרים לפניו. זוהי שליחות אל הדור ההולך לקראת כישלון ולקראת סכנה. נחום מתאר בצבעים עזים מאוד את חורבן נינוה העומד לבוא, ומרמז שאלה הם מאורעות גדולים שמעל לכוחם של ישראל. כוחות אדירים מתנגשים, כוחות עצומים ונשגבים מעל לכוחכם, אל תתערבו! זהו מעשה גדול של קורא הדורות מראש.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

נחום המנחם

 

נבואת נחום נאמרה סמוך לנפילת נינוה (612 לפנה"ס) וסמוך למות יאשיהו (609 לפנה"ס), אך תכניה דומים לזמן חגיגת הפסח בימי יאשיהו (619 לפנה"ס)

שוו בנפשכם את יושבי ירושלים לאחר נפילת נינוה. הם שומעים שהמעצמה הענקית ששלטה ביהודה התרסקה וכמו כל אזרח סביר שואלים את עצמם: מה עכשיו? הם יודעים שהקואליציה של בבל ומדי צוברת כוח עז – האם תעמוד שותפות זו בראש הממלכות? האם תחת שלטון הכשדים ייטב לנו?

עננת הספק ריחפה מעל ראשי העם היושב בציון. במצב זה של אי ודאות השמיע הנביא את קולו. הוא היה שייך לקבוצה שהאמינה שבבל תהיה שותפה טובה ליהודה. מחשבה עמוקה זו ליוותה את המפלגה היהודית, השורשית והלאומית, שראשיתה בבית המלוכה של חזקיהו מלך יהודה שיצר קשר ראשוני עם מלך בבל מראדך בלאדן.

מול הקולות המבוהלים מעוצמתה של בבל ומפחדים לעתידה של ירושלים האשורית נחום מבטיח ש"לא תקום פעמיים צרה" (א', ט). נחום אומר ליאשיהו "חגי יהודה חגיך" (א) – המשך בחגי הגאולה כי אני שומע את רגלי המבשר "הנה על ההרים רגלי מבשר" (שם) – התמוטטות אשור היא הגאולה. מי יודע אם לא בכוח של נחום הלך יאשיהו למגידו כדי לבלום את מצרים במלחמתה. נחום אומר לו – אתה דור הגאולה, תתגדל ותתחזק כי לך נועדה כל מלכות ארץ ישראל לכל שבטיה.

נחום הוא המנחם הגדול של ישראל בסוף ימי יאשיהו, הוא המעורר הגדול למלכות דוד וממילא גם גרם לאכזבה הגדולה שנוצרה עקב חורבן ירושלים בידי בבל.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

רגלי מבשר

 

פרק ב' בספר נחום פותח בתיאור המבשר: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל, כלה נכרת" (א).

תיאור זה של המבשר דומה לתיאור של ישעיהו בפרק נ"ב פס' ז-י:

"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך: קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם: חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו"   

רגלי המבשר בנבואת ישעיהו נאות הן: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר". רגלי המבשר בנבואת נחום - נמצאות, מדברות אל לב הרואה אותן: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, חגי יהודה חגיך שלמי נדריך".

הנביא נחום משתמש בדימוי של רגלי המבשר. אבל בשונה מן הדימוי בישעיהו, מדגיש הוא הדגשים אחרים בנבואתו: ישעיהו אומר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר". ונחום אומר: "הנה על ההרים רגלי מבשר". נחום אינו נותן ציון לרגלי המבשר, הוא קובע עובדה: "על ההרים רגלי מבשר". ומה משמעות רגלי מבשר אלה? בישעיהו: "משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, אמר לציון מלך אלהיך". ואילו בנחום משמעות בואו קצרה ותמציתית: "משמיע שלום". אין ישועה, ואין מלכות. אבל יש משהו אחר: הצלה - "חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבר [לעבור] בך בליעל, כלה נכרת".

רגלי המבשר מזכירות לצופי ירושלים בנבואת ישעיהו את המלכות, הגאולה, הטוב. רגלי המבשר בנבואת נחום מזכירות לצופים בהן את ההצלה, את השלום. ומהו השלום? "כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל, כלה נכרת".

התמונה המרהיבה של ישעיהו, המתארת את רגלי המבשר, המחדש את המלכות, מתגמדת בנבואת נחום. הבשורה מצטמקת לביטוי אחד: "משמיע שלום", והאסוציאציה מתמקדת ברגלים אחרות, הדורסות ברגל גאווה את אדמת הארץ. והבשורה היא: שלום, במשמעות של חופש מבני בליעל, הדורסים ברגל גאווה את אדמת ישראל.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

נקמת ה' באשור

 

הנביא נחום מתחיל את נבואתו בהכרזה כי ה' הוא "אל קנוא ונוקם" (ב), ועובר לביטוי "ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה" (ג).

פירוש הפסוקים נראה פשוט וברור: נחום מתאר את דרכי הענישה של ה', והוא מתאר אותם בשני פנים: א-ל קנוא ונוקם מצד אחד, וארך אפים שאינו מאריך אפיים - מצד שני. אבל יש בביטויים אלה משהו יוצא דופן בספר נחום, וננסה לברר אותם.

הביטוי "א-ל קנוא" מופיע במקרא שבע פעמים. בשש מהן, מתייחס הביטוי לתגובת ה' לעבודת אלילים. רק במקום אחד, בפרקנו, מתייחס הביטוי "אל קנוא" לעבירות אחרות, ולעם אחר. אם כן, שינה הנביא נחום את מטבע הלשון הרווח במקרא, והחליף אותו. הוא מתאר את הביטוי "א-ל קנוא" כמתייחס לנקמת ה' מאשור, ולא לנקמת ה' מעובדי אלילים.

זאת ועוד: הביטוי "ארך אפים.. ונקה לא ינקה" שייך בספר שמות לביטוי העונש: למרות שהוא ארך אפים לא ינקה. אבל בדברי הנביאים שינה הביטוי את משמעותו, ובכל מקומות הופעתו מתאר הביטוי דווקא סליחה. לדוגמה: ביואל פרק ב' פס' יג נאמר: "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". גם יונה הנביא משתמש בביטוי דומה. 

אם כן, צריכים אנו להבין מה טעם משנה נחום דרכי ביטוי מקובלים, והופך אותם על פיהם: את הביטוי "אל קנוא" מפרש הוא על סנחריב, ולא על עוזבי ה', ואת הביטוי "ארך אפים" מפרש כפירושו בתורה, ולא כפירושו בדברי הנביאים הרואים בו תיאור של מידת רחמים.

דומה כי פתרון לשאלות אלה ניתן למצוא בדברי המדרש, הרואה במלחמת סנחריב בישראל, מלחמה באלקי ישראל. ואם כך הם הדברים, הרי שנחום משתמש בביטויים הראויים: בדרכי הנהגת הבורא כלפי הנלחמים בו. וכך דברי המדרש (אליהו רבה (איש שלום) פרשה ח'):

כיוצא בדבר אתה אומר אל סנחריב מלך אשור, שנתקנא ונתנקם בהן בישראל, והקב"ה נתקנא ונתנקם בו ובמחנהו, בקנאה ובנקמה בעלילה ובגאווה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

חוסר אמון

Volver al capítulo

עקבות משיח

"כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ" (מיכה ז', ו)

 

משנה מסכת סוטה פרק ט משנה טו

בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה. בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו (מיכה ז', ו), פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.

 

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.