בשלושה פסוקים מתאר מיכה את הדרישה מן האדם. שני פסוקים מעמידים שאלה - מה רוצה האל מן האדם. והפסוק השלישי נותן תשובה קצרה:
(ו) במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה
(ז) הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי
(ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך
הפסוקים רומזים על דרכי עבודת האלוקים, הרצויות והפסולות: עולות, עגלים, אלפי אילים, רבבות נחלי שמן. אנו מבחינים כיצד המספרים גדלים והולכים, וכיצד האדם נותן את כל אשר לו לעבודת האלוקים. ולפתע פסוק החורג מן הסדרה:
"האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי"
ואנו מנסים להבין למה מרמז הנביא: מיהו הבן שאין להעלותו לעולה? מיהו הבכור, ומיהו פרי הבטן הניתן לאל? וכך אומר המדרש (בראשית רבה וילנא פרשה נ', ה'):
"במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום" (מיכה ו', ו), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אף על פי שהדברים אמורין במישע מלך מואב שעשה מעשה והעלה את בנו לעולה, אבל אינו מדבר אלא ביצחק. שנאמר "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום וגו' הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי" (שם, ו-ז), ביצחק אף על פי שלא נעשה מעשה, קבלו כגומר מעשה. ובמישע, לא נתקבל לפניו.
אם כן, שני בנים מוזכרים בפסוק: "האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי". האחד הוא יצחק, שעלה על המזבח ולא הוקרב, ובשל רצונו של אברהם נחשב כאילו הקריבו. והאחר: בנו של מישע מלך מואב, שאמנם עלה על המזבח והוקרב לעולה (מלכים ב ג',כז). ואמנם היה קצף על ישראל, אבל אין זו דרך הקרבה ואין זה קרבן הנרצה לה'.
מיכה מתאר, איפוא, את מסלול ההקרבה של בני אדם, ואת הדרכים בהן הם עובדים את האלוקים. החל בעולות, בעגלים בני שנה. משם עובר הנביא ומתאר אלפי אילים, רבבות נחלי שמן. ולבסוף: הקורבן העמוק ביותר, הקשה ביותר: קרבן הבכור, קרבן פרי הבטן. וכל אלה אינם רצון האלוקים. אין הוא רוצה את מה שמחוץ לאדם. לא את רכושו, אף לא את היקר לו מכל: את ילדיו. אלוקים רוצה דבר נעלה עוד יותר מכל אלה: הוא רוצה את האדם עצמו.
אל תיתן לאל את הדברים השייכים לך. ואף לא את הדברים היקרים לך. תן את עצמך.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת
