מתי יתגלה הצדק?

 

את נבואת ישעיהו (י', ה), "הוי אשור שבט אפי...", חבקוק (א, יב) כבר ידע –

הלוא אתה מִקֶדֶם ה'... (צופה ומביט),
לא נמות (=נִשְׂרוֹד),
ה' למשפט (בעולם) שַׂמְתוֹ (=כמעצמה שלטת),
וצוּר, להוכיח (=להעניש ולייסר) יְסַדְתוֹ.

(אבל) –
למה תַבּיט בוגדים?
תַחֲריש בְּבַלַע רשע צדיק ממנו?
(א, יג);

עד אנה ה'...?
על כן תָפוּג תורה...?!
כי רשע מַכְתיר (=מְכַתֵר, מקיף) את הצדיק,
על כן יֵצֵא משפט מְעֻקָל?! (א', א-ד);

הדרמה הנבואית בשיאה, והתשובות הידועות שוב אינן מְסַפקות. אחרי שאשור נופלת והכשדים עולים:
על מִשמַרתי אֶעֱמֹדה, ואֶתיַצְבה על מָצוֹר,
וַאֲצַפֶּה לראות מה ידבר בי (ה'),
ומה אָשיב (=ישיב) על תוֹכַחתי? (ב, א);

על זעקת השבר הנבואית הזאת, באה תשובה מפורסמת, שהפכה לאחד מעיקרי האמונה בעם ישראל:
וַיַעֲנֵני ה' ויֹאמֶר:
כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר (=וַחֲקוֹק) על הלֻחוֹת,
למען יָרוּץ קוֹרֵא בו –
כי עוד חָזוֹן לַמוֹעֵד,
וְיָפֵחַ (=ויעורר) לַקֵץ, ולא יְכַזֵב –
(גם) אם יִתְמָהְמַהּ חַכֵּה לו, כי בֹא יָבֹא (ואז) לא יְאַחֵר;
הִנֵה עֻפְּלה (=חָשְכה), לא יָשְרה נפשו בו (=בַּקֵץ הדָחוּי)?
וצדיק בֶּאֱמוּנָתוֹ (=בְּיַשְרוּתוֹ) יִחיֶה! (ב', ב-ד);

יש חוקיות בהיסטוריה כמו בטבע, והיא רצונו של בורא העולם ומנהיגו; במאבקי הכוחות שבהיסטוריה עלולים לקום כשדים במקום אשורים, רומאים במקום הלניסטים, גרמנים-צוררים במקום גרמניה קיסרית, ודיקטטורה סובייטית במקום רוסיה צארית.

ואנשי יושר ואמונה יחיו בתוך כל התהפוכות האלה בביטחון מלא, שכל רשעי עולם יקבלו לבסוף את עונשם בתוך החוקיות ההיסטורית (כמו שעשו לאחרים; ב, ח). ויש מועד לצדק שלם (ב', יד; חבקוק בלשון ישעיהו יא, ט) – כי תִמָלֵא הארץ לדעת את כבוד ה' כַּמים יְכַסוּ על יָם.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

עקשנותו של חבקוק ותשובת ה'

Volver al capítulo

זעקת שבר נבואית

 

למטבע של חורבן נינוה יש שני צדדים: נחום וחבקוק – הקלה גדולה עם סגירת החשבון, וחרדה גדולה מפני הצוררים החדשים (כמו מזרח אירופה ב-1945).

הזעזוע של חבקוק (פרק א) מעליית הכשדים הוא חריג, ומסמן קו שבר בנבואה. בשונה מכל נבואה מוכרת, חבקוק פתח בתגובת הזעזוע שלו:
עד אנה ה' שִוַעְתי ולא תִשמע?
אֶזעַק אליך חמס ולא תושיע?
למה תַראֵני אָוֶן, ועמל תביט?...
(א, ב-ד);

רק אחרי הזעזוע מובאת הנבואה הקשה בעצמה:
רְאוּ בַגוֹיִם והַביטו, והִתַמהוּ תְמָהוּ,
כי פֹעַל פֹּעֵל בימֵיכם, לא תַאמינו כי יְסֻפָּר –
כי הנני מֵקים את הכַּשְׂדים (=שליטי בבל),
הגוי המַר והנִמהָר (=המהיר והלוחם העַז),

ההוֹלֵך למֶרחֲבֵי ארץ לָרֶשֶת מִשְכָּנוֹת לא לו –
אָיֹם ונורא הוא... וקַלוּ מִנְמֵרים סוּסָיו...
וּפָרָשָיו מֵרחוק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנשר חָש לאכול;
כֻּלֹה לחמס יבוא... והוא בַּמלכים יִתְקַלָס...
הוא לכל מבצר יִשְׂחָק, וַיִצְבֹּר עפר וַיִלְכְּדָהּ (א, ה-יא);

ישרי דרך המצפים לישועת ה' ולצדק משפטו, חלמו וקיוו שנפילת האימפריה האשורית תוליד עולם רגוע יותר ומתוקן יותר; אולם חזון "המַשָׂא", שהראה ה' לחבקוק חשף את עומק השבר. במקום האשורים יעלו הכשדים-הבבלים, במקום איסוף עמים וממלכות "כֶּאֱסֹף ביצים עֲזֻבוֹת" (ישעיהו י, יד), יאסוף הכשדי בני "אדם כִּדְגֵי הים" ברשת ענקית (='חֵרֶם'), ללא יכולת להימלט (חבקוק א, יד-יז).

הַעַל כן יָריק חֶרמוֹ (ושוב יְמַלְאוֹ)?
ותמיד (תאפשר לו) לַהֲרֹג גוֹיִם, לא יַחמוֹל?

כנח"לאי עבדתי בברֵכות דגים, המשל המזעזע ניצב לנגד עיניי: כשפורסים רשת הדגים אינם מרגישים בסכנה, כשהרשת נסגרת, פורצת מהומה נוראה. תמיד יש חורים ברשת, ומשם חומקים כמה ניצולים, בעוד הרוב לכוד.
בני אדם כדגים ברשת?


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

טענותיו של חבקוק אל ה'

Volver al capítulo

אף אחד בעולם לא יצטער

 

כ-50 שנה אחרי שצבאות אשור הגיעו עד מצרים הדרומית (661 לפנה"ס), וכבשו את הבירה "נֹא-אמון היֹשְבה בַּיְאֹרים" (ג, ח), עלו צבאות מָדַי (בקואליציה עם נבוכדראצר מבבל) וצרו על נינוֵה בירת אשור, שישבה ממזרח לנהר חִדֶקֶל; כנראה, שהציפו אותה על ידי סתימת התעלות ויובל החִדֶקֶל שעבר בתוך העיר, והפכו אותה לברֵכת מים; שרפו והחריבו אותה עד היסוד (612); רוב תושביה גלו לחרן והעיר לא נבנתה עוד לעולם – תושביה התפזרו ללא חזון שיבה, והחורבות המתינו לארכאולוגים.

הנביא נחום דימה את נינוֵה לנֹא-אמון המצרית – כשם שלא הגנו מי היאור על נֹא אמון מפני צבאות נינוֵה, כך יציפו מי החִדֶקֶל את נינוֵה ולא יָגֵנוּ עליה, כשתיפול ביד מָדַי, ואף אחד בעולם לא יצטער.

שָדְּדה נינוֵה מי יָנוּד להּ?! מֵאַיִן אֲבַקֵש מְנַחֲמים לך?!
הֲתֵיטְבי מִנֹא אָמוֹן היֹשְבה בַיְאֹרים?
מים סביב להּ, אשר חֵיל ים מִיָם חומתהּ;
כּוּש עָצְמה ומצרים ואין קֵצֶה, פּוּט ולוּבים היו בעֶזרָתֵך;
גם היא (=נֹא אמון, וכמוה נינוֵה) לַגֹלה הלכה בַשֶבי,
גם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְשוּ בראש כל חוּצוֹת...
(ג, ז-י);

...שמש זרחה ונוֹדַד (המלך), ולא נודע מקומו, אַיָם (מנהיגיו)?
נָמוּ רֹעֶיךָ (=נרדמו ראשי צבאך) מלך אשור ...
נָפֹשוּ (=נָפֹצוּ) עמך על ההרים, ואין מקבץ;
...כי על מי לא עברה רעתך תמיד?!
(ג, יח-יט);

הבעיה הגדולה של חזון נחום צצה דווקא כאשר התקיימו דבריו לפרטי פרטים. רבים השתכנעו שזהו 'דבר ה' הנצחי' – "רגלי מבשר", "לא תקום פעמיים צרה", "לא אַעֲנֵך עוד". כל מי שפקפק בדבר, אמרו לו "משא נינוה... חזון נחום" – לא שמעת נבואת אמת? ולא רצו להקשיב לנבואות צפניה, חולדה וירמיהו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה נחום ג

Volver al capítulo

מאבק מול אידיאולוגיה וכוחניות

Volver al capítulo

עליית שלטון הרשע הכשדי

 

פרק א' פותח בתלונה חריפה של הנביא כלפי ה' על עיוות הצדק והמשפט בעולם (ב-ד). בהמשך חבקוק מתאר את עליית הכשדים (ה-יא), המהווים את התגלמות הרשע שתואר בכלליות בחלק הראשון. תלונת הנביא מחריפה בחלק השלישי, ובו הוא מתאר את סדר העולם תחת שלטון הרשע הכשדי (יב-יז).

א. בחלקו השני של הפרק מתוארת עלייתו המתמיהה והמאיימת של הגוי הכשדי - עמדו של שני המאפיינים העיקריים של הכשדים השוזרים את הפסוקים. בחנו את הדימויים המגוונים המופיעים בקטע וחישבו כיצד הם תורמים לאפיונים אלה? חשבו מהו הקשר בין שילובם של שני המאפיינים לתוצאה החמורה המופיעה בחתימת התיאור (יא).

ב. שאלת מעמדו ויסודו של המשפט שוזרת את הפרק כולו:

1. בתלונה הראשונה (ד) זועק הנביא על עיוות הצדק והמשפט בעולם, בתגובת ה' המתארת את התפשטות הכשדים והתעצמותם מופיע מושג המשפט גם כן – מהו בסיסו של המשפט בפסוק ז, וכיצד הוא משתלב בתיאורו של הגוי הכשדי?

2. למה מתייחס ה'משפט' בחלק השלישי (יב)? התייחסו לניגוד בין המשפט בפסוק יב לבין המשפט בפסוק יא. לשונות ראיה והבטה מופיעים בתחילת כל חלק (ג, ה, יג): במה שונה וחמורה יותר הראיה וההבטה שבחלק השלישי?

ג. החלק השלישי מדמה את התנהלותו של העולם תחת שלטון הכשדים לעולמם של דגי הים (יג-יז): כיצד תורם דימוי העולם האנושי לעולמם של הדגים להבנת המצב המעוות (יד-טו)? כיוון נוסף להבנת הדימוי מופיע בתלמוד הבבלי: 'מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. והיינו דתנן, רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו'. (בבלי עבודה זרה ד,א)


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שעשוע האומות

"הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ" (נחום ג', ח)

 

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא טז - נחמו ד"ה [ז] אך לא

"אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע" (איוב ל', כד) -

אמר ר' אבהו: אין הקדוש ברוך הוא מכה אומה ומושיבה צדו,

אלא מביא פיד [=שבר] לזו ומשעשעה בזו, מביא פיד לזו ומשעשעה בזו.

הביא פיד לאשור ושיעשעה במצרים: "התיטבי מנא אמון" (נחום ג', ח).

הביא פיד למצרים ושעשעה באשור: "הנה אשור ארז בלבנון" (יחזקאל ל"א, ג).

אמר ר' יסא: מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך גלה שבט יהודה ובנימן?

כדי שיהו מתנחמים אילו מאילו, לפיכך "נחמו נחמו" (ישעיה מ', א).


רש"י איוב פרק ל פסוק כד

להן שוע - היה משעשען תנחומין במקצת, וכן פירשו רבותינו: אין הקדוש ברוך הוא מכה אומה ומושיבה צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה...

 

 

 

פסיקתא דרב כהנא - פסיקתא דרב כהנא - מדרש אגדה המכיל דרשות על הפרשות בתורה הנקראות בחגים ועל הפטרות הנקראות בשבתות מיוחדות. המדרש הוא ארץ ישראלי והוא נערך במאה החמישית או השישית (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

עיר דמים

 

בפרק נזכרים חטאי נינוה שבשלהם תבוא עליה הפורענות. בתחילה, נחום מעביר לפנינו במהירות תמונות וקולות של כיבוש נינוה (ב-ג). בפס' ד-ז מובא דימוי חדש של נינוה כזונה ובהמשך (ח-י) הנביא משווה את גורל נינוה לגורלה של נוא אמון שחרבה זה מכבר. הוא ממשיך בדברי לעג לנינוה ומדמה את אשור ללהקות הארבה (יא-יז) .הפרק חותם בשמחה לאיד של העולם בתגובה למלך אשור שהובס (יח-יט).

א. 'הוֹי עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ פֶּרֶק מְלֵאָה לא יָמִישׁ טָרֶף' (א).

עמדו על הקשר הניגודי בין תיאורה של נינוה בפסוק א לבין עונשה בפסוקים ב-ג: במה היא מלאה בכל מקום, כיצד בא עונשה?

ב. דימוי אחר עולה בפסוקים ד-ז: מהו חטאה של נינוה לפי פסוקים אלה, וכיצד הוא משפיע על עונשה?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.