את נבואת ישעיהו (י', ה), "הוי אשור שבט אפי...", חבקוק (א, יב) כבר ידע –

הלוא אתה מִקֶדֶם ה'... (צופה ומביט),
לא נמות (=נִשְׂרוֹד),
ה' למשפט (בעולם) שַׂמְתוֹ (=כמעצמה שלטת),
וצוּר, להוכיח (=להעניש ולייסר) יְסַדְתוֹ.

(אבל) –
למה תַבּיט בוגדים?
תַחֲריש בְּבַלַע רשע צדיק ממנו?
(א, יג);

עד אנה ה'...?
על כן תָפוּג תורה...?!
כי רשע מַכְתיר (=מְכַתֵר, מקיף) את הצדיק,
על כן יֵצֵא משפט מְעֻקָל?! (א', א-ד);

הדרמה הנבואית בשיאה, והתשובות הידועות שוב אינן מְסַפקות. אחרי שאשור נופלת והכשדים עולים:
על מִשמַרתי אֶעֱמֹדה, ואֶתיַצְבה על מָצוֹר,
וַאֲצַפֶּה לראות מה ידבר בי (ה'),
ומה אָשיב (=ישיב) על תוֹכַחתי? (ב, א);

על זעקת השבר הנבואית הזאת, באה תשובה מפורסמת, שהפכה לאחד מעיקרי האמונה בעם ישראל:
וַיַעֲנֵני ה' ויֹאמֶר:
כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר (=וַחֲקוֹק) על הלֻחוֹת,
למען יָרוּץ קוֹרֵא בו –
כי עוד חָזוֹן לַמוֹעֵד,
וְיָפֵחַ (=ויעורר) לַקֵץ, ולא יְכַזֵב –
(גם) אם יִתְמָהְמַהּ חַכֵּה לו, כי בֹא יָבֹא (ואז) לא יְאַחֵר;
הִנֵה עֻפְּלה (=חָשְכה), לא יָשְרה נפשו בו (=בַּקֵץ הדָחוּי)?
וצדיק בֶּאֱמוּנָתוֹ (=בְּיַשְרוּתוֹ) יִחיֶה! (ב', ב-ד);

יש חוקיות בהיסטוריה כמו בטבע, והיא רצונו של בורא העולם ומנהיגו; במאבקי הכוחות שבהיסטוריה עלולים לקום כשדים במקום אשורים, רומאים במקום הלניסטים, גרמנים-צוררים במקום גרמניה קיסרית, ודיקטטורה סובייטית במקום רוסיה צארית.

ואנשי יושר ואמונה יחיו בתוך כל התהפוכות האלה בביטחון מלא, שכל רשעי עולם יקבלו לבסוף את עונשם בתוך החוקיות ההיסטורית (כמו שעשו לאחרים; ב, ח). ויש מועד לצדק שלם (ב', יד; חבקוק בלשון ישעיהו יא, ט) – כי תִמָלֵא הארץ לדעת את כבוד ה' כַּמים יְכַסוּ על יָם.

באדיבות אתר 929