האריה שהורד מגדולתו

 

לאחר התיאור הכללי בפרק א', מוקדש פרק ב' לתיאור מפורט של מפלת אשור. הפרק פותח בבשורת הניצחון והישועה ליהודה (א-ג), ועיקרו תיאור מפורט של המראות והקולות מכיבוש נינוה (ד-יא). חלקו האחרון מתאר את נפילת אשור באמצעות דימויה לאריה מלך החיות שהורד מגדולתו (יב-יד).

א. בפרק משורטטות שתי תמונות הפוכות הלקוחות מעולם המלחמה.

1. 'הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם' (א) להבנת תמונת המבשר ומשמעותה ראו שמ" א י"ח יט,כח.

2. עקבו אחר שלבי המלחמה וכיבוש נינוה – ובחנו את הניגוד בין התמונות והקולות בחלק השני (ד-יא), לבין התמונות והקולות בחלק הראשון (א-ג). שימו לב בייחוד לאזכור הרגליים והמותניים בפסוקים א-ב, יא.

ב. 'אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים' (יב)

הפרק חותם במטאפורה המדמה את אשור לאריה. האריה שימש סמל לאשור ומלכיה, ולכן בחר בהם הנביא.

1. הפסקה פותחת בשאלה רטורית שכוונתה אירונית. כיצד תורמת המטאפורה להבנת גורלה של אשור? מהם מאפייניה של נינוה - 'מעון אריות', בעת גדולתה (יב-יג), ומהי אחריתה (יד)?

2. הלשון 'ואין מחריד' מופיעה בדרך כלל בהקשר של הגנה מחיות רעות, ראו למשל ויקרא כ"ו,ו. כיצד מתפרש הביטוי בפרקנו (פס' יב)? עמדו על סיבת חורבנה של נינוה לפי הנבואה הזו.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

משא נינווה

 

ספר נחום פותח במילים 'משא נינוה', ואכן, גורלה של נינוה, בירת האימפריה האשורית, הוא הנושא המרכזי של הספר. זמנו של נחום לא נזכר בפירוש, אולם מן הנבואות עולה הרקע ההיסטורי שלהן. הנביא חוזה את שקיעת האימפריה האשורית האדירה וחורבן בירתה נינוה (612), ומשווה אותה לנפילתה של נוא אמון, בירת מצרים (663 לפנה"ס). נפילתה של אשור נכרכת בנבואות נחום בישועתה של יהודה, אולם בשונה מנביאים אחרים אין בה תוכחה לעם. בסגנונו של הספר בולטים תיאורי קרבות מרהיבים, ושימוש בדימויים רבים ומגוונים.

פרק א פותח במזמור תהילה שעיקרו גבורת ה' הנוקם באויביו. המזמור פותח בתיאורי מידת הדין והפורענות (ב-ג). ובהמשכו (ד-יד) מפורטת מפלת אשור, במהלך התיאור משולבים שלושה פסוקים (ז, יב-יג) המתארים את גאולת ישראל.

א. בפסקה הפותחת את הפרק (ב-ג) חוזר שם ה' חמש פעמים, ומפורטות בו מידותיו בלשון דומה לזו שבהתגלות ה' למשה בחורב (שמות ל"ד,ו-ז) – השוו בין שתי הרשימות ובדקו אילו מידות מתוך הרשימה בשמות נזכרות כאן. מהי המידה שאיננה משתלבת במגמה הכללית של שאר המידות וכיצד ניתן להסביר זאת? היעזרו בדברי רש"י: 'ה' ארך אפים וגדל כח - גדל כח הוא והיכולת בידו להנקם ואשר לא מיהר נקמתו לפי שארך אפים הוא ומכל מקום נקה לא ינקה'.

ב. עמדו על הדמיון המילולי והניגוד התוכני בין פסוק ו לפסוק ז (זעמו – למעוז), ובין פסוק יב לפסוק יד, וחשבו כיצד תורם העיצוב הלשוני לבירור משמעות הנבואה. מהו שורש חורבנה של נינוה העולה משני חלקי הפרק.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מה מסמלת מנורת הזהב?

"וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ" (זכריה ד', ב) 

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ז - ויהי המקריב 

לפי שירמיה אמר "כסף נמאס קראו להם" (ירמיה ו', ל)

ויחזקאל קורא אותם סיגים שנאמר: "היו לי בית ישראל לסיג" (יחזקאל כ"ב, יח),

בא זכריה ואמר "והנה מנורת זהב כולה" (זכריה ד', ב), 

כולה של זהב היא, למה?

"כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז).

 

 

 

פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

שובו אלי ואשובה אליכם

"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג', ז) 

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מד - שובה ישראל

"שובה ישראל עד ה' אלהיך" (הושע י"ד, ב) -

[משל] לבן מלך שהיה רחוק מאביו מהלך מאה יום 

אמרו לו אוהביו: חזור אצל אביך 

אמר להם: איני יכול 

שלח אביו ואמר לו: הלך מה שאתה יכול לפי כחך [ואני] בא אצלך [בשאר] הדרך,

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא: "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג', ז). 

 

 

 

פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

האם עתידים הגויים להתגייר?

"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג', ט)

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב 

תנו רבנן: הרואה... מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר: 'ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך'. ובחוץ לארץ אין צריך לומר 'והשב לב עובדיהם לעבדך' - מפני שרובה גוים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: "אז אהפך אל עמים שפה ברורה" (צפניה ג', ט).


תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב הלכה א

[אמר] רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה: כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם, ומה טעם? "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" (צפניה ג', ט), ובסוף הן עתידין לחזור בהן, ומה טעם? "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהילים ב', ג) זו מצות תפילין, זו מצות ציצית. 

Volver al capítulo

נחל בגבול ישראל ומואב

Hebrew

מחשבי קיצין

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב 

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר "אם יתמהמה חכה לו" (חבקוק ב', ג). 


רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב 

אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה" וגו' (מלאכי ג', כג), ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים" (שם, כד). ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו. 

וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים: תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו

 

 

רמב"ם - ר' משה בן מימון, נולד בספרד בשנת 1135. עבר למצרים, בה שימש כרב, מנהיג ורופא. גדול הפוסקים והפילוסופים היהודים. חיבר את ספר ה"משנה תורה" בו אסף, הכריע וסידר את כל ההלכות, וכן את "מורה הנבוכים" - ספר פילוסופיה. נפטר בשנת 1204.

Volver al capítulo

עוז וגאון

Volver al capítulo

זעקה על מות יאשיהו

 

מתי ניבא חבקוק? בספר עצמו זה לא נאמר.

בסדר עולם זוטא נקבע זמנו של חבקוק לימי מנשה (643-698  לפנה"ס), וכך פירש הרד"ק.

מנחם בולה, ב"דעת מקרא", מציע שזמן הנבואה של חבקוק היה בראשית ימי הרפורמה של יאשיהו, קודם לעלייתה של בבל על בימת ההיסטוריה ככוח משמעותי לרשת את אשור.

רוצים אנו להציע אפשרות אחרת, שחזון חבקוק מהווה תגובה למות יאשיהו בקרב מגידו. ראשית, משום עצם המעמד - הנביא עומד לפני ה' ומתריס במלוא החריפות כלפי שמיא. מעמד שכזה נדיר הוא במקרא. הביטויים שבהם משתמש הנביא כלפי שמיא אינם כדוגמת אלו המופיעים במקומות אחרים. הקורא הרגיש שומע מבין השורות את התמוטטות עולמו האמוני של חבקוק. התורה תפוג, המשפט לא יצא אלא משפט מעוקל. כל העולם המוסרי והדתי חשך בעד עיני חבקוק, "אזעק אליך חמס" (ב), "רשע מכתיר את הצדיק" (ד), "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו" (יג). הקודמים לחבקוק בתלונותיהם מניחים צדק ומשפט לפני הצגת תלונותיהם. תלונתם היא ספציפית על אירוע מסוים - לא על סדרי עולם. נימת דבריהם מתנצלת: "חלילה לך" "אל אלוהי הרוחות" "צדיק אתה ה'" וכיוצא בזה. חבקוק פותח בזעקה ובהתרסה כלפי שמיא. דברי ההסתייגות מופיעים רק לקראת סוף תלונתו בפסוקים יב-יג. אין לנו אלא לומר, שהנביא מדבר מתוך שברון עמוק של המערכת כולה. התורה פגה, המשפט לא יצא, הרשע חוגג לו והזמן ממשיך לנוע. תחושות אלו מבטאות את עומק השבר. והנביא דורש תשובה - "על משמרתי אעמֹדה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי" (ב', א).

דומני, שמעמד כזה מבקש מאחז היסטורי שיתאים לעצמתו, ובגבולות הקיימים בין שקיעתה של אשור ל"זריחת" הכשדים, אין מתאים יותר מאשר מותו של יאשיהו. יום אשר מפסגת התקווה התהפך הגלגל לעומק החורבן, והנביא, בראייתו הנבואית החדה, מבין כי נקודה היסטורית זו היא תפנית, וממנה אין חזרה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

נבואת חבקוק בימי מנשה

"הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא" (חבקוק א', א)

 

הנביא הזה לא ידענו דורו ולא משפחתו. 

ובסדר עולם: "יואל, נחום, חבקוק נתנבאו בימי מנשה ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו"

ונבואתו על נבוכדנצר, על הרע שעשה לישראל מכל העמים, והתנבא על הרע שיעשו פרס ומדי לזרעו באחרונה.

והחל להתרעם כנגד האל יתברך על מעשה הרשעים שמריעים לישראל הצדיקים ומצליחים בדרכיהם.

וזכר בלשון הצדיקים שבדורו או אחר דורו בדרך נבואה על נבוכדנצר שעתיד למלוך ולהרע לישראל, ונראה כי בדורו החלה מלכות נבוכדנצר.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.