ימי קפאון

 

ספר צפניה פותח בתיאור הכיליון המוחלט שיבוא על הארץ (א-ג). מיד אחרי פסוקי הפתיחה מופיע פירוט חטאי יהודה (ד-ט) וקולות היללות והצעקות שישמעו מירושלים (י-יג). הפרק נחתם בתיאור יום ה' (יד-יח). הפרק נע בין תיאורי החורבן העולמי לתיאורי החטא והחורבן הלאומי.

אחד מהאמצעים הסגנוניים הבולטים בפרק, המאפיין את ספר צפניה, הוא חזרה על מילה מסוימת מספר סמלי של פעמים. מאפיין זה חוזר בשלושת חלקי הפרק ומדגיש את עיקריו:

1. המילה 'על' ביחס לפקידת ה' חוזרת שבע פעמים: ארבע פעמים בפסוקים ח-ט, ועוד שלוש פעמים בפסוקים יב, טז. מיהם החוטאים ומה טיבם של חטאיהם?

(ח) וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי. 

(ט) וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה.

(יב) וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יה' וְלֹא יָרֵעַ.

(טז) יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת

2. נסו לשרטט את המצב הרוחני השורר ביהודה כפי שעולה מתוכחתו של צפניה בפרק. העזרו בדברי י' קויפמן: 'צפניה מתריע על הקלקלה המוסרית השוררת ב'עיר': הקלקלה היא בייחוד של המעמדות העליונים. העיר כולה היא לא אלהית... השרים ובני המלך ממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה, העם עושה עוול... יש מעמד של של אנשי כסף שהכסף והזהב היו להם לאלהים. הרע המוסרי נובע מהרע הדתי. צפניה מדגים בתלונתו שיש בישראל אנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע. עובדים לבעל לצבא השמים נשבעים בה' ובמלכם, ובלב – קפאון. בדורו של הושע היו אומרים 'לא יראנו את ה', והמלך מה יעשה לנו?'. הושע מתאר יהירות צינית של נואשים, מעין 'אכול ושתו – כי מחר נמות'. צפניה לעומתו אינו מדבר על מלול ציני ולא על הוללות של יאוש. הוא קובל על קפאון הלב. 'אמונה' יש עוד רק בין 'נטילי הכסף', אבל מאמינים הם רק בכספם. מפני זה היה תפקידו של צפניה קשה מתפקיד הנביאים שהיו לפניו... ימי צפניה היו ימי 'קפאון'. אשור התחיל מתמוטט, אבל.. ההמון לא האמין שתבוא תמורה ולא ראה את העומד להתרחש. שררה שאננות דתית ואפיקוראיות מוסרית'.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הצלחה זמנית

 

לאחר שחבקוק מתלונן על עליית מלכות הרשע של הכשדים ועל הצלחתה, הוא עומד ומצפה לתשובת ה'. הנביא עומד כשומר בעת מצור המצפה לראות מה יקרה, עומד על משמרתו ומצפה לתשובת ה' על טענותיו:

"על משמרתי אעמודה, ואתיצבה על מצור, ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי" (א).

רש"י בפירושו לכתוב מביא מדרש המדמה את מעשה הנביא למעשה חוני המעגל:

"עג עוגה חבקוק, ועמד בתוכה ואמר: לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת: למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע, ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני".

יש המבארים כי במילים "ומה אשיב על תוכחתי" הנביא מתכוון לומר: מה ישיב על תוכחתי, אך מתוך כבוד כלפי מעלה הוא משנה ואומר "ומה אשיב". ואכן הקב"ה משיב את הנביא דבר ומצווה אותו לכתוב את החזון, ולחקוק אותו על הלוחות. את החזון יש לכתוב, שכן הוא לא יתרחש במהרה. הכתיבה תוכיח שהנביא חזה את הדברים מראש. חבקוק מתבשר שהנבואה תתקיים במועד שנקבע לה: "כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר" (ג).

עתה מוסר לנו הנביא את החזון שחזה: הצלחת העריץ לא תמשך, גם הוא ישתה מכוס התרעלה, הכוס שבה השקה עמים אחרים.

הכתובים הם קצת סתומים ובכל זאת אפשר לשער את כוונת הדברים:

"ואף כי היין בוגד, גבר יהיר ולא ינוה, אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל הגויים ויקבץ אליו כל העמים" (ה)

שותה היין, השקוע בשכרות ובתענוגות לא ינוה, לא ישקוט בנוהו. תמיד הוא עובר ממקום למקום כדי לכבוש עמים נוספים. תאוותם של אנשי בבל משולה לשאול השואפת לבלוע את כל החיים, ולמות אשר איננו שבע לעולם. גם ישעיה הנביא משתמש בדימוי דומה: "לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי-חוק..." (ישעיה ה', יד)

כמו המות שאינו יודע שבעה כך הכשדים היהירים הכובשים עמים רבים ומגלים אותם. אך בעתיד יתהפך הגלגל:

"הלוא פתע יקומו נושכיך, ויקצו מזעזעיך, והיית למשיסות למו.
כי אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל יתר עמים..." (ז-ח)


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

שלושה בתים וגעגוע

 

הנביא התכנס ממשמרת המחאה שלו נגד הנהגת ה' בעולם, לתפילה נבואית הקוראת לה' לגלות שוב בעולם את ידו החזקה, כמו ששמענו את שמעו ביציאת מצרים, ולהושיע את עמו במידת הרחמים (כתפילת משה) -
ה', פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שנים, חַיֵיהוּ,
בְּקֶרֶב שנים (=בקרוב) תודיע,
בְּרֹגֶז, רַחֵם תִזכּוֹר!

בבית הראשון - תיאורי התגלות ה' כהתגלות נודדת עִם ישראל, כמו מעמד הר  סיני, אבל מתימן, מהר פארן, ומארץ מדין, ממש כפתיחת משה בשירת ברכתו (דברים לג, ב) -
ה' מִסינַי בָּא,
וזָרַח מִשֵׂעיר לָמוֹ (=לעמו),
הופיע מהר פָּארָן,
ואָתָה מֵרִבבֹת קֹדֶש (=החונים בקָדֵש),
מימינו אֵשְׁדָת (=אשדות הפסגה) לָמוֹ;
אֱ-לוֹהַּ מִתימן יבוא,
וקדוש מהר פָּארָן, סלה (ג, ג).

תיאורי התגלות ה' וישועתו כהתגלות נודדת מופיעים גם בשירת דבורה (שופטים ה, ד-ה), ובתהילים (סח, ח-ט), ותפילת חבקוק דומה מאד לכמה ממזמורי תהילים (סו; עז; עח; פ), הזועקים לישועה כמו ביציאת מצרים.

בבית השני (ח-יג) - תיאורי מעבר חילות ה' "בַּנהרים" ו"בַּיָם", וישועת ה' כמו ליהושע בן-נון במלחמה על הארץ -
...רוּם יָדֵיהוּ נָשָׂא -
שמש ירח עָמַד זְבֻלָה...
בזַעַם תִצעַד ארץ,
באַף תָדוּש גוים;
יצאת ליֵשַע עמך,
ליֵשַע את משיחך...

בבית השלישי (יד-יט) - מלחמת הישועה שהנביא מייחל לשמוע עליה,  כשצבאות ה' יעברו ב"מים רבים", ויַכּוּ את כוחות הרֶשע אשר "יִסְעֲרוּ לַהֲפיצֵני", ו"עֲליצֻתָם כמו לאכֹל עָני בַּמִסתָר", ולנוכח הישועה שהנביא מתפלל עליה, הוא כבר מקדים מראש, וחותם בשירת תודה -
ואני בה' אֶעֱלוֹזה,
אָגילה בֵּא-לֹהֵי יִשעי;
ה'  א-ד-נ-י  חֵילי (=צְבָאי),
וַיָשֶׂם רַגלַי כָּאַיָלוֹת (=לנצח מלחמות),
ועל בָּמוֹתַי יַדריכֵני (=יַשליטֵני) -

ישועות כאלה התחוללו רק במלחמות החשמונאים, ובמלחמות ישראל בימינו -
לַמְנַצֵחַ בִּנְגִינוֹתַי!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

שירת חבקוק

Volver al capítulo

הבחירה האלוקית

"עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג', ו)

 

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת שמיני פרשה יג ד"ה [ב] ר' שמעון

ר' שמעון בן יוחי פתח: "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים" וגו' (חבקוק ג', ו).

מדד הקב"ה בכל האומות ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא ישראל.

ומדד הקב"ה בכל הדורות ולא מצא דור הראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר.

מדד הקב"ה בכל ההרים ולא מצא הר שתשרה שכינה עליו אלא הר המורייה.

מדד הקב"ה בכל עיירות ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלם.

מדד הקב"ה בכל ההרים ולא מצא הר שתינתן עליו תורה אלא הר סיני.

מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שהיא ראוייה לישראל אלא ארץ ישראל.

הדא הוא דכתיב "עמד וימודד ארץ" (חבקוק ג', ו).

 

 

 

ויקרא רבה - מדרש אגדה ארץ ישראלי על ספר ויקרא, הכולל דרשות על הפסוקים הראשונים בכל 'סדר מקראי', קטע מתוך הפרשה אותו נהגו לקרוא בבתי הכנסת בארץ ישראל. המדרש נערך במאה החמישית לספירה (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

התגלות ה' וישועתו

 

פרק ג' הוא מזמור תפילה - 'תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות'. פרקים א'-ב' הינם אוניברסאליים ואילו פרק ג' מתייחס בחלקו לישראל. המזמור פותח בתיאור התגלות ה' בהר סיני בעת מתן תורה (ג), ועובר לתיאור התגלות ה' ולישועת ישראל בים (ח-טו).

פתיחת הפרק כוללת ביטויים המקבילים לכמה מהתיאורים בפרק א':

עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע  (א',ב) - ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי (ג',ב)

כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר (א',ה) - יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ (ג',ב)

כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא (א',ט) - אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (ג',ג)

אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ (א',ב) - יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ (ג',יג)

מה היחס בין שני הפרקים לאור הקבלות אלה? התמקדו בהבדל שבין תיאור הכשדים ומגמתם, לבין תיאור ביאת ה' ומטרתו (השוו לדברים ל"ג,ב, וראו את דברי רבי יוסף כספי: 'והתחיל ביותר נכבד שעשה לנו, והוא נתינת התורה על הֵרָאותו לנו במעמד הנכבד, מעמד הר סיני')


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

עוד חזון למועד

 

לאחר התלונה והזעקה החריפה והמפורטת בפרק א' מצפה חבקוק לתשובת ה' לדבריו (א), ונענה בפסוקים ב-ד. מפסוק ה ואילך מופיעה סדרה של חמש קינות קצרות על מפלת הכשדים, ובייחוד מלכם הרשע, הפותחות במילה 'הוי'.

ה' מצוה את הנביא לכתוב את ה'חזון' על לוחות. נעמוד על שלושה מאפיינים של החזון:

1. אופי הכתיבה (ב) – מדוע מצטווה חבקוק לכתוב ולבאר על לוחות? בדומה לתיאור הכתיבה בדברים כ"ז,ח. ולעומת שני תיאורים אלו ראו את ההוראה על כתיבת הקץ לדניאל (דניאל י"ב,ד).

2. לכתיבת הלוחות מצורפת הוראה בפסוק ג, דברי הנביא הללו הם הבסיס לניסוח של אחד מעיקרי האמונה - 'אני מאמין בביאת המשיח... ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו...'. להבנתם ראו את דברי הגמרא:

מאי 'ויפח לקץ ולא יכזב'  - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר 'אם יתמהמה חכה לו'. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר 'ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם'. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר 'אשרי כל חוכי לו'. (בבלי סנהדרין צז, ב)

3. 'הִנֵּה עֻפְּלָה לא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה' (ד)

הפסוק המרכזי בחזון מנגיד בין הרשע ובין הצדיק: מהו ההבדל היסודי ביניהם ובמה הוא משיב על טענתו של חבקוק? [היעזרו בפירושו של ש' אחיטוב לפסוק: 'הרשע הנה עולפה (נחלשה) נפשו, משום שנפשו אשר בו בקרבו, אינו ישרה... אבל צדיק על ידי אמונתו יחיה. אמונה היא יציבות אמת ומשפט']. בהמשך הפרק מפורט גורלו של הרשע כיצד חמשת הקינות מפתחות את העיקרון שנקבע בפסוק ד?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שריקת הגאולה בזכות השבת

 

טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפו 

ובאשכנז נוהגין לומר [במוסף של שבת] "תכנת שבת"* מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק, על שם הגאולה דכתיב "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה י', ח). 

(=שהגאולה עתידה להיות בזכות השבת; בית יוסף) 

 

*תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנוֹתֶיהָ 

צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ 

מְעַנְּגֶיהָ לְעוֹלָם כָּבוֹד יִנְחָלוּ. טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ 

וְגַם הָאוֹהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָחָרוּ.

אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ.

וַתְּצַוֵּנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי.

 


רבי יעקב בעל הטורים - ר' יעקב בן הרא"ש נולד בגרמניה בערך בשנת 1269 ונפטר בספרד בערך בשנת 1343, לשם ברח עם משפחתו כארבעים שנה לפני כן. חיבורו המפורסם ביותר הוא ספר 'ארבעה טורים' (הטור), ספר הלכה מקיף הכולל את כל ההלכות הנהוגות בזמן הזה. מאוחר יותר חיבר רבי יוסף קארו את ה'שולחן ערוך' בהתבסס על אותו מודל בו עשה הטור שימוש לחלוקת ההלכות לנושאים ותתי נושאים.

Volver al capítulo

התחמקות הדרגתית

"וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ. וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת" (זכריה ז', יא-יב)

 

"וימאנו להקשיב" - תחלה לא רצו להקשיב כלל, "ויתנו כתף סוררת" - הפכו הכתף שלא לראות בעיניהם מה שהנביאים מראים להם. ואחר כך שבאו דברי הנביאים בקול גדול עד שהקשיבו הקול מרחוק, בכל זאת "אזניהם הכבידו משמוע". "ולבם" - וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש "משמוע את התורה". 

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo
Hebrew

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.