Vayishlach and Motzaei Shabbat

There is a custom among many communities to recite Parashat Vayishlach on Motza'ei Shabbat. Wherein lies the connection between this parasha the end of Shabbat?

Some have suggested that this practice evolves from a Chassidic tradition that the beginning of this parasha - Yaakov's return to Canaan and dispatching of messengers to appease his brother - occurred on Motza'ei Shabbat. Needless to say, this claim itself requires explanation. What is the significance of Parashat Vayishlach's unfolding with the conclusion of Shabbat?

We may perhaps suggest that this notion symbolizes Yaakov's having drawn the strength to overcome Esav from "Shabbat." Yaakov had spent twenty years in exile, in the spiritual wasteland of Lavan's home. He spent his days and nights devotedly tending to his father-in-law's flock and raising his family. As Rashi notes in his comments to the second verse in our parasha, Yaakov maintained his adherence to Torah and mitzvot throughout this period. This is "Shabbat": the consistent devotion to sanctity in an otherwise mundane lifestyle. Shabbat means the elevation of the six workdays, the infusion of a spiritual quality into a week characterized by secular pursuits. The power of Shabbat allowed Yaakov to stubbornly uphold his values and priorities even when he was no longer a "dweller of tents," even in the threatening environs of Charan. He managed to find his "Shabbat" among the corruption and idolatry of Ur Kasdim. "Motza'ei Shabbat" thus symbolizes the aftermath of Shabbat, the effects of its formidable power. Yaakov overcame the threat of Esav specifically on Motza'ei Shabbat, through his ability to retain his devotion to his religion even under the most difficult circumstances. It is this power we bring to mind through the recitation of Parashat Vayishlach on Motza'ei Shabbat.

Volver al capítulo

הפרק האחרון מנביאי בית ראשון

 

מי זו העיר החוטאת בדברי הנביאים: נחום – חבקוק – צפניה?

בחזון נחום (ג) – "עיר דמים" חוטאת היא רק נינוֵה. בחבקוק (ב, ה-ח), זו בבל הכשדית. בהמשך חבקוק (ב, ט-כ) עולה סימן שאלה – שמא הנבואה עוברת לירושלִַם, בנבואות "הוי" הלקוחות בבירור מישעיהו (ה), שגם ירמיהו (כב, יז-יט) השתמש בהן על יהויקים וארמונו.
בנבואת צפניה (ג, א-ז) אין שום ספק – העיר החוטאת היא ירושלִַם:

לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר,
בה' לא בָטָחה...
שריה בקרבהּ אריות שֹאגים (על טרפם),
שֹפטיה זאֵבֵי עֶרֶב לא גָרְמוּ (=לא השאירו עצם) לַבֹּקר;
נביאיה פֹחֲזים, אנשי בֹּגְדוֹת,
כֹּהֲניה חִללוּ קֹדש, חָמסוּ תורה;

לפי צפניה, "ה' צדיק (השוכן) בקרבהּ" רצה מאד בצדקת ירושלִַם, ונתן לה זמן להתבונן בגורל העמים מסביב, כדי ש"לא יִכָּרֵת מְעוֹנהּ", אבל היא לא 'לקחה מוסר', ולא הותירה ברירה אלא להעניש (גם) אותה.

התיאור הזה נראה מתאים לירושלם שלפני טיהור יאשיהו (בדיוק כמו בצפניה פרק א), אבל אחרי מות יאשיהו חזרו הדברים הקשים בפי ירמיהו (בעיקר בימי יהויקים). ומכל מקום, כמו בנבואות ישעיהו (שהן הדגם היסודי לנבואות מיכה – נחום – חבקוק – צפניה), תישאר שארית דלה ונאמנה.

כי אז אָסיר מִקִרְבֵּך עַליזֵי גַאֲוָתֵך...
והשארתי בְקִרְבֵּך עם עני וָדָל, וחָסוּ בשם ה';
שארית ישראל לא יעשו עַוְלה, ולא ידברו כָזָב,
ולא יִמָצֵא בפיהם לשון תַרמית... (ג, יא-יב);

וצפניה חותם בקיבוץ הגלויות (ג, יד-כ), בביטויי לשון של מיכה:
רָנּי בת ציון, הָריעוּ ישראל...
מלך ישראל, ה' בְּקִרְבֵּך, לא תיראי רַע עוד;
...והוֹשַעתי את הצֹלֵעה, והנִדָחה אֲקַבֵּץ...
כי אֶתֵן אתכם לשֵם ולִתהִלה בכל עמי הארץ,
בשוּבי את שְבוּתֵיכם לעיניכם, אמר ה'.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה צפניה ג

Volver al capítulo

"Yaakov Remained Alone - and a Man Wrestled with him until Daybreak

"Yaakov remained alone; and a man wrestled with him until daybreak" (32;25)

 Rashi, and most of the commentators, follow the translation of Menachem (one of the first Hebrew linguists), which translated "Va'Ye'avek" (wrestled) as coming from "Avak" (dust). Yaakov actually wrestles with this man, in a mortal combat. In the end he emerges the victor - pinning down his opponent, and receiving a blessing from him. He is injured in the struggle, and sprains his thigh - but still has his foe at his mercy. After letting him go, he limps past Pnu'el as the sun rises (32;32). But the sun is a healing sun, and he recovers (Bereishit Rabba 78;4, quoted in Rashi) - as the sun in the final day of the Lord will heal the righteous (Mal'achi 3;20). Yaakov more than recovers his physical health - he catches a glimpse of the end of days, something worth passing to his sons after him (49;1. According to the Gemara in Pesakhim 56a, he was denied the privilege of telling them).

 Chazal (Bereishit Rabba 77;3) identify the mysterious adversary as Esau's guardian angel, raising the level of the rivalry between the twin brothers to a metaphysical conflict. This explains Yaakov insisting on being blessed by him - but is quite incomprehensible: how could a purely spiritual being, interlock in a physical combat with a mortal man?

Radak suggests the whole struggle took place in a prophetic dream, and Yaakov's lameness was a separate miracle, affirming the vision. Even he accepts the standard interpretation; but Rambam (More Nevuchim 2;42) is adamant in rejecting it, and sticks to the vision explanation.

 Ramban follows Rashi, but notes that Onkelos translated "Va'Ye'avek" to a more neutral word, signifying "quarreled" or even "argued". This reading may support Rambam's reading.

In Chulin 91a, the Gemara brings two opinions. According to Rav Shmuel bar Nachmani, the angel appeared to Yaakov as a gentile (in Bereishit Rabba 77;2 - as a robber); according to Rav Shmuel bar Acha - as a talmid-chacham. If we accept the second opinion, this is not just a fair disguise to foul intentions; it projects the struggle into an intellectual, spiritual sphere.

 Yaakov is haunted by doubts. He has left the Land as a fugitive, fleeing in fear of his brother's vengeance; now he returns as a rich family man, to claim the firstborn rights he has bought. But is it so? The right he had bought by taking advantage of a simple, starving brother; and the blessings he received by deceiving his blind father, aided by the eavesdropping of a loving mother. Esau may be a murderous villain, and totally unworthy of either - but is Yaakov better than a common swindler?

 Before returning home, Yaakov must be sure of himself. He must clear himself of any stain a sensitive conscience may feel, and of any claim Esau may have upon him. So he fights to the end, until he is blessed by Esau's guardian angel - thus attaining the needed recognition of his right to the blessings (Rashi on 32;27). And even though he is maimed in the process, he is healed by a merciful sun - a foretaste of the days to come, reassuring him that he is the firstborn of the Lord (Shemot 4;22).

 This struggle could not take place before. Before, Yaakov was ever active. He had to send the present to appease his injured brother, to pray, and to prepare for war (Rashi on 32;9). But now, in the last night before the long-feared confrontation, when he remains alone, the doubts settle in. Alone, he confronts the spiritual claims of Esau - without his family, and without any guardian angel of his own. And alone, he wrestles to the bitter end - until daybreak.

Volver al capítulo

הצולעה והנדחה

Volver al capítulo

מעשה בפּוֹעֵל פשוט שהעז להתלונן

 

יאשיהו שמע היטב את זעקת צפניה (ב, ב-ד), לבקש את ה' לפני שיהיה מאוחר:

...בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה' –
בקשו את ה'...
בקשו צדק, בקשו ענוה,
אולי תסתרו ביום אף ה';

יאשיהו לא חיכה אף רגע. תועבות האלילות, שתיאר צפניה נעקרו ונשרפו ב-6 השנים (622-628 לפנה"ס) של טיהור יהודה וירושלם ומחוזות הצפון, עד חגיגת הפסח, וחידוש ברית התורה.

והנה עוד סעיף מפתיע בתכנית העבודה של יאשיהו – כניסה מחודשת לתוככי פלשת במהלך נועז. כאשר חזקיהו פעל כך מול עקרון, זה הביא עליו את 'מסע סנחריב' ואת חורבן ערי השפלה, והנה יאשיהו חזר לפלשת והגיע עד לחוף, ושוב בהשראת צפניה (ב, ד-ז; צפניה לא אמר מי יעשה זאת).

כי עזה עֲזוּבה תהיה, ואשקלון לשממה,
אשדוד בצהרים יְגָרְשוּהָ, ועֶקרוֹן תֵעָקֵר;
...והיה חֶבֶל (הים) לשארית בית יהודה, עליהם יִרעוּן (צאן)...

בזמן קצר, כ-12 שנים מופלאות (610-622) של צמיחה ופיתוח מואץ ביהודה, הושלם השיקום של ערי השפלה הבצורות (שחרבו במסע סנחריב). נבנו מחדש מבצרים בדרום, יהודה שוב חדרה לעומקה של פלשת, ולראשונה נבנו מבצרים יהודיים גם על חוף הים (ביבנה-ים = פלמחים, וגם בין יפו לשפך הירקון), כנראה כדי לעצור עלייה של צבא מצרי. יישובים חדשים הוקמו בכל האזורים, וגם במדבר יהודה.

גם מאמץ גדול של תיקון מוסרי-חברתי ניהל יאשיהו על פי דרך הברית של 'ספר התורה', ועדות מפתיעה לכך נמצאה בחפירה ארכיאולוגית במצד הסמוך לחוף (ביבנה-ים), שחשפה במקום אחד את עוצמת יהודה בימי יאשיהו, יחד עם הביטחון שחש פועל פשוט להתלונן על הממונה עליו, על שחָבַל את הבגד שלו בלי צדק:

חרס הקוצר

המכתב שנמצא על החרס מגולל סיפור אישי ומשפטי, כתב תביעה של פועל  פשוט שהיה קוצר 'בחצר אסמ', שכילה את קצירו 'לפני שבת', ואז בא מנהל עבודה בשם 'הושיעיהו בנ שֹבי' 'ויקח את בגד עבדכ... לקח את בגד עבדכ' (כנראה בגד עליון, שהקוצר הניח בצד בשעת עבודתו); הבגד נלקח ככל הנראה מפני שמנהל העבודה מצא את הקוצר במנוחה, אלא שהקוצר טען במכתבו, שהוא כילה (=סיים) את מכסת קצירו, כפי שנדרש 'זה יממ' (=כל הימים).

המכתב מופנה אל 'אדֹני השר', והוא מסתיים בבקשת רחמים להשבת הבגד שנלקח בלא אשם, שכן יש לו לקוצר עדים נאמנים שהוא נקי, הלוא הם 'אחי... הקצרמ אתי בחמ (השמש) אחי יענו לי אמנ נקתי מא(שמ)'; 'יענו לי' פירושו 'יעידו לי', כמו "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ, יב); 'אמנ' (=אמן) הוא אישור בשבועה לעדות אמת, כמו במעמד הברית (דברים כז, טו-כו).

עדות האמת של 'אחי... הקצרמ' (=הקוצרים), תוכיח לשר שמנהל העבודה שלו פעל שלא כדין בלקיחת הבגד, כי הקוצר מילא את חובתו, וכילה את קצירו: 'נקתי מא..' (=ניקיתי מאשם).

המכתב מרגש מאוד בכמה מובנים:
1. כתב עברי רהוט של קוצר פשוט, בכתיבה לא מקצועית, שנמצא במצד יהודאי מסוף ימי המלוכה, הרחק מירושלים.
2. עוצמת הכאב והזעזוע ממעשה העוול של לקיחת הבגד – לקיחת הבגד נזכרת פעמיים, ובקשת הרחמים להשבתו חוזרת 3 פעמים. דברים אלו מאירים באור חזק את הדגשת התורה, גם בפרשת משפטים וגם בספר דברים, על חובת ההשבה של בגד חָבוּל (="עֲבוֹט") "עד בֹּא השמש", כי אין לעני "במה ישכב".
3. הביטחון המוחלט של הקוצר, שהוא יכול להתלונן על הממונה לפני השר, ויש לו סיכוי ותקווה למשפט צדק ורחמים, ולהשבת הבגד, מעיד שבימי יאשיהו מלך יהודה הייתה מערכת משפט תקיפה וחזקה, עד הקצה הרחוק של ממלכת יהודה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה צפניה ב

Volver al capítulo

לבחור בין סדום לאברהם

Volver al capítulo

ארבעה דורות אחורה

 

דבר ה' אשר היה אל צפניה - בן כּוּשי - בן גְדַליה - בן אֲמַריה - בן חִזקיה -
בימי יֹאשִיהו - בן אָמוֹן (- בן מנשה - בן חזקיהו), מלך יהודה (א, א);

ייחוסו של הנביא 4 דורות לאחור מבטא קשר של הנביא צפניה לדור ישעיהו וחזקיהו, למרות השבר הגדול של ימי מנשה ואמון. ניתן להוכיח קשר זה דרך הקבלות משמעותיות בין דברי צפניה לדברי ישעיהו, כמו בנבואת "יום ה' הגדול... יום חֹשך ואפֵלה... יום שופר ותרועה..." (א, ז-יח).

מסקנה זו שופכת אור על אחת הצְפוּנוֹת העלומות בתקופה - איך הצליח יאשיהו הצעיר לדרוש בה' אחרי קרוב ל-70 שנה של ניתוק בית דוד וירושלִַם מדבר ה'?

יאשיהו מָלַך כילד (בן 8). כעבור 8 שנים (בגיל 16), החל יאשיהו "לדרוש לֵא-לֹהי דוד אביו", ולחפש את דרכו, "ובשתים עשרה שנה (בגיל 20) החל לטהר את יהודה וירושלִַם" מעבודת אלילים לסוּגֶיהָ (דברי הימים ב לד, ג).

בנבואת צפניה (פרק א) מתואר טיהור מקיף של ירושלים ובית המלך מעבודת אלילים. אמנם, על פי דברי הנביא נראה, שאויב מבחוץ יעשה זאת, אולם הטיהור של יאשיהו דומה כל כך לנבואת צפניה, עד שברור ממי למד לדרוש את ה' בדרכו של דוד.

צפניה א, ד-ח:
ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלִַם
והִכרַתי מן המקום הזה את שְאָר הבעל,
את שֵם הכְּמָרים עם הכֹּהנים;
ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים,
ואת המשתחוים הנִשבָּעים לה', והנִשבָּעים במַלכָּם (=במִלכּוֹם =במוֹלֶך);
ואת הנְסוֹגים מֵאחרי ה', ואשר לא בִקשוּ את ה' ולא דְרָשֻהוּ;
...והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים ועל בני המלך,
ועל כל הלֹבשים מלבוש נכרי...;


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה צפניה א

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.