מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט
תחושת האפסות
את תחושת האפסות מול הבריאה אנו מכירים באיוב, גם במרירות שלו, גם במענה ה' אליו מן הסערה, ובתשובת איוב. מזמור ההתפעלות ("עַל הַגִּתִּית"),מציע מענה מהפכני לאיוב, הרבה יותר ממענה ה' -
(איוב ז, יא-כא)
...אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי:
הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין? כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?!
...מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ? וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ?
...חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ, נֹצֵר הָאָדָם?
...כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב, וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי;
(איוב לח, א-ז,לג)
וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה...
מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת...
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?
הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה!
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע?
...בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר...
...הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם?
(איוב מב, א-ג)
וַיַּעַן אִיּוֹב...
לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין,
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע;
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד
ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם;
מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז,
לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם;
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ,
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה –
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ;
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ;
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו;
צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי;
צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים;
ה' אֲדֹנֵינוּ
מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.
מול האפסות האִיוֹבית (גם במסקנה האחרונה), מציב המזמור התפעלות יוצאת דופן -
"מָה אֱנוֹשׁ" לנוכח שמים וכוכבים? - והנה דווקא אותו 'אפס', "עָפָר וָאֵפֶר"(איוב מב, ה), קיבל מא-לוהים כבוד והדר, ושליטה מקיפה ומדהימה במרחבי הבריאה, וגם יכולת להלל לבורא עולם, ולומר תודה.
זהו כל ההבדל בין איוב לתהלים, במזמור אחד.
ארץ ניתנה ביד רשע?!
שתי המחציות של מזמור י"א משקפות הבדל תפיסה שקיים בין 'האומרים' לבין המשורר: 'האומרים' במחצית הראשונה תופסים את החברה האנושית כתחום אוטונומי המופקע מפעולתו של ה'. אין הם רשעים. ההיפך הוא הנכון: הם מתארים בצער את התגברות הרשעים על ישרי הלב. אפשר שהם סבורים, כי אין זה מכבודו של ה' לעסוק בזוטות אלו – במאבקים האנושיים בין צדיקים לרשעים בחברה האנושית. השקפתם זו מביאה אותם לפסימיות רבה ביחס לחברה: הרשעים פועלים כנגד ישרי הלב, ואין מי שימנע את פעולתם. השקפת העולם ספוגת הייאוש הזאת, מביאה למסקנה מעשית: על הצדיק לעזוב את החברה המושחתת ולנדוד להר, ועל כן הם מייעצים לחברם "נודי הרכם ציפור" (א).
תפיסתו החברתית והדתית של המשורר הפוכה: החברה אינה תחום הפקר המופקע מעניינו של הקב"ה. אדרבה, עיניו הבוחנות של ה' סוקרות ללא הרף את מעשי בני האדם, והתנהגותם נבחנת על ידי ה' ממרום שבתו בשמים. לפיכך, כבר בהווה יכול הצדיק להיות בטוח באהבת ה' אותו ובשנאת ה' לרשעים. ובאשר לעתיד – עונשם של הרשעים בוא יבוא מידי ה' בבוא העת, והם יאבדו.
אף להשקפת העולם האופטימית הזאת ישנה תוצאה מעשית, והיא הפוכה מקודמתה. המסקנה המעשית הנובעת ממנה היא הפותחת את המחצית הראשונה ומקדימה את דברי 'האומרים', בבחינת הקדמת רפואה למכה. תוצאה זו היא הדחייה מראש שדוחה המשורר את עצת 'האומרים' בנימה של גערה: "איך תאמרו לנפשי...?!" (א) משמעות הדבר היא, שהמשורר מסרב לקבל את עצתם לנוד ממקומו אל ההר, ובוחר להישאר במקומו, על אף הסיכונים והקשיים הכרוכים בהכרעה זו. לא כדי לנהל מאבק חברתי כנגד הרשעים שבמקומו הכריע המשורר כן. אפשר שאף הוא מסכים עם הערכתם של 'האומרים', כי הקלקול החברתי – 'הרס השתות' – אינו בר-תיקון על ידי הצדיקים שבחברה – "צדיק מה פעל?" (ג). הכרעתו של המשורר נובעת מהשקפת עולמו הדתית המוצקה כי הארץ לא ניתנה ביד רשע, וששופט הצדק הוא שיעניש את הרשעים כראוי להם, ויגן על הצדיקים ויאיר פניו אליהם. אמונתו זו מובעת בתמצית כבר בשתי המילים המשמשות פתיחה למזמור: "בה' חסיתי!" (א).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עיון
הסתר פנים
"לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהילים י', א)
אין ספק כי כבוד השם בכל מקום הוא,
רק כאשר לא יֵרָאֶה עוזו יִדְמֶה לאיש עומד מרחוק, על כן לא יֵרָאֶה,
או הוא קרוב ויעלים עיניו, לעתות שאנחנו בצרה.
אבן עזרא - ר' אברהם בן מאיר למשפחת אבן עזרא. נולד בטודילה שבספרד המוסלמית בשנת 1089 בערך, ונפטר באנגליה בשנת 1164 בערך. היה חכם רב-תחומי בעל השפעה רבה, בחייו ולאחר מותו. היה משורר, מדקדק, פרשן תנ"ך, פילוסוף, מתרגם, אסטרונום ואסטרולוג. היה תקיף בביקורתו גם נגד גדולים וקדמונים.
ויבטחו בך יודעי שמך
הבטחון בה' הוא אחד הנושאים המרכזיים במזמורי תהילים.
לחצו כאן לקריאה על הנושא "בטחון בה'" בפסוקים בתנ"ך, מאמרים, פוסטים ושיעורים.
במזמור ט' מופיע הפסוק:
"וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹּרְשֶׁיךָ ה'" (יא)
פסוק זה הולחן בכמה לחנים שונים, לפניכם אחד מהלחנים, מאת ר' שלמה קרליבך.
מפי עוללים ויונקים יסדת עז
"ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז..." (תהילים ח', ב-ג)
"מה אדיר שמך" - יותר מכדי כח מדת התחתונים.
לא היו התחתונים כדאי שתשרה שכינתך ביניהם.
"אשר תנה הודך על השמים" - ראוי שתתנהו על השמים
ואתה בענותך הגדולה יסדת עוז מפי עוללים ויונקים, השרית שכינתך במקדש,
ותקנת להודות לך עוז מפי הלוים והכהנים שהם בני אדם גדלים בליכלוך, כעוללים ויונקי שדים.
רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.