את תחושת האפסות מול הבריאה אנו מכירים באיוב, גם במרירות שלו, גם במענה ה' אליו מן הסערה, ובתשובת איוב. מזמור ההתפעלות ("עַל הַגִּתִּית"),מציע מענה מהפכני לאיוב, הרבה יותר ממענה ה' -

(איוב ז, יא-כא)
...אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי:
הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין? כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?!
...מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ? וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ?
...חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ, נֹצֵר הָאָדָם?
...כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב,  וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי;

(איוב לח, א-ז,לג)
וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה...
מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת...
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?
הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה!
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע?
...בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר...
...הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם?

(איוב מב, א-ג)
וַיַּעַן אִיּוֹב...
לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין,
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע;

לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד
ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם;
מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז,
לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם;

כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ,
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה –  
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ;

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ;
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו;
צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי;
צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים;

ה' אֲדֹנֵינוּ   
מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.

מול האפסות האִיוֹבית (גם במסקנה האחרונה), מציב המזמור התפעלות יוצאת דופן -
"מָה אֱנוֹשׁ" לנוכח שמים וכוכבים? - והנה דווקא אותו 'אפס', "עָפָר וָאֵפֶר"(איוב מב, ה), קיבל מא-לוהים כבוד והדר, ושליטה מקיפה ומדהימה במרחבי הבריאה, וגם יכולת להלל לבורא עולם, ולומר תודה.

זהו כל ההבדל בין איוב לתהלים, במזמור אחד.

להסבר אודות צורת קריאה זו של הפרק בתהלים.

באדיבות אתר 929