תחושת האפסות

 

את תחושת האפסות מול הבריאה אנו מכירים באיוב, גם במרירות שלו, גם במענה ה' אליו מן הסערה, ובתשובת איוב. מזמור ההתפעלות ("עַל הַגִּתִּית"),מציע מענה מהפכני לאיוב, הרבה יותר ממענה ה' -

(איוב ז, יא-כא)
...אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי:
הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין? כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?!
...מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ? וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ?
...חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ, נֹצֵר הָאָדָם?
...כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב,  וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי;

(איוב לח, א-ז,לג)
וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה...
מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת...
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?
הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה!
מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע?
...בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר...
...הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם?

(איוב מב, א-ג)
וַיַּעַן אִיּוֹב...
לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין,
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע;

לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד
ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם;
מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז,
לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם;

כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ,
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה –  
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ;

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ;
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו;
צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי;
צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים;

ה' אֲדֹנֵינוּ   
מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.

מול האפסות האִיוֹבית (גם במסקנה האחרונה), מציב המזמור התפעלות יוצאת דופן -
"מָה אֱנוֹשׁ" לנוכח שמים וכוכבים? - והנה דווקא אותו 'אפס', "עָפָר וָאֵפֶר"(איוב מב, ה), קיבל מא-לוהים כבוד והדר, ושליטה מקיפה ומדהימה במרחבי הבריאה, וגם יכולת להלל לבורא עולם, ולומר תודה.

זהו כל ההבדל בין איוב לתהלים, במזמור אחד.


להסבר אודות צורת קריאה זו של הפרק בתהלים.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

האדם בשפלותו ובגדלותו

Volver al capítulo

ותחסרהו מעט מאלוקים

Volver al capítulo

ארץ ניתנה ביד רשע?!

 

שתי המחציות של מזמור י"א משקפות הבדל תפיסה שקיים בין 'האומרים' לבין המשורר:  'האומרים' במחצית הראשונה תופסים את החברה האנושית כתחום אוטונומי המופקע מפעולתו של ה'. אין הם רשעים. ההיפך הוא הנכון: הם מתארים בצער את התגברות הרשעים על ישרי הלב. אפשר שהם סבורים, כי אין זה מכבודו של ה' לעסוק בזוטות אלו – במאבקים האנושיים בין צדיקים לרשעים בחברה האנושית. השקפתם זו מביאה אותם לפסימיות רבה ביחס לחברה: הרשעים פועלים כנגד ישרי הלב, ואין מי שימנע את פעולתם. השקפת העולם ספוגת הייאוש הזאת, מביאה למסקנה מעשית: על הצדיק לעזוב את החברה המושחתת ולנדוד להר, ועל כן הם מייעצים לחברם "נודי הרכם ציפור" (א).

תפיסתו החברתית והדתית של המשורר הפוכה: החברה אינה תחום הפקר המופקע מעניינו של הקב"ה. אדרבה, עיניו הבוחנות של ה' סוקרות ללא הרף את מעשי בני האדם, והתנהגותם נבחנת על ידי ה' ממרום שבתו בשמים. לפיכך, כבר בהווה יכול הצדיק להיות בטוח באהבת ה' אותו ובשנאת ה' לרשעים. ובאשר לעתיד – עונשם של הרשעים בוא יבוא מידי ה' בבוא העת, והם יאבדו.

אף להשקפת העולם האופטימית הזאת ישנה תוצאה מעשית, והיא הפוכה מקודמתה. המסקנה המעשית הנובעת ממנה היא הפותחת את המחצית הראשונה ומקדימה את דברי 'האומרים', בבחינת הקדמת רפואה למכה. תוצאה זו היא הדחייה מראש שדוחה המשורר את עצת 'האומרים' בנימה של גערה: "איך תאמרו לנפשי...?!" (א) משמעות הדבר היא, שהמשורר מסרב לקבל את עצתם לנוד ממקומו אל ההר, ובוחר להישאר במקומו, על אף הסיכונים והקשיים הכרוכים בהכרעה זו. לא כדי לנהל מאבק חברתי כנגד הרשעים שבמקומו הכריע המשורר כן. אפשר שאף הוא מסכים עם הערכתם של 'האומרים', כי הקלקול החברתי – 'הרס השתות' – אינו בר-תיקון על ידי הצדיקים שבחברה – "צדיק מה פעל?" (ג). הכרעתו של המשורר נובעת מהשקפת עולמו הדתית המוצקה כי הארץ לא ניתנה ביד רשע, וששופט הצדק הוא שיעניש את הרשעים כראוי להם, ויגן על הצדיקים ויאיר פניו אליהם. אמונתו זו מובעת בתמצית כבר בשתי המילים המשמשות פתיחה למזמור: "בה' חסיתי!" (א). 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עיון

Volver al capítulo

הסתר פנים

"לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהילים י', א)

 

אין ספק כי כבוד השם בכל מקום הוא,

רק כאשר לא יֵרָאֶה עוזו יִדְמֶה לאיש עומד מרחוק, על כן לא יֵרָאֶה,

או הוא קרוב ויעלים עיניו, לעתות שאנחנו בצרה.

 

 

 

אבן עזרא - ר' אברהם בן מאיר למשפחת אבן עזרא. נולד בטודילה שבספרד המוסלמית בשנת 1089 בערך, ונפטר באנגליה בשנת 1164 בערך. היה חכם רב-תחומי בעל השפעה רבה, בחייו ולאחר מותו. היה משורר, מדקדק, פרשן תנ"ך, פילוסוף, מתרגם, אסטרונום ואסטרולוג. היה תקיף בביקורתו גם נגד גדולים וקדמונים.

Volver al capítulo

ויבטחו בך יודעי שמך


הבטחון בה' הוא אחד הנושאים המרכזיים במזמורי תהילים.

לחצו כאן לקריאה על הנושא "בטחון בה'" בפסוקים בתנ"ך, מאמרים, פוסטים ושיעורים.

במזמור ט' מופיע הפסוק:

"וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹּרְשֶׁיךָ ה'" (יא)

פסוק זה הולחן בכמה לחנים שונים, לפניכם אחד מהלחנים, מאת ר' שלמה קרליבך.

Volver al capítulo

מפי עוללים ויונקים יסדת עז

"ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז..." (תהילים ח', ב-ג)

 

"מה אדיר שמך" - יותר מכדי כח מדת התחתונים.

לא היו התחתונים כדאי שתשרה שכינתך ביניהם. 

"אשר תנה הודך על השמים" - ראוי שתתנהו על השמים

ואתה בענותך הגדולה יסדת עוז מפי עוללים ויונקים, השרית שכינתך במקדש,

ותקנת להודות לך עוז מפי הלוים והכהנים שהם בני אדם גדלים בליכלוך, כעוללים ויונקי שדים.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

גדולת ה' וגדולת האדם

 

א. "למנצח על הגיתית" (א) – לא לגמרי ברור מהי ה"גיתית". מקובל לומר שמדובר בכלי נגינה שאולי הובא מגת. אחרים בחרו להסביר שמדובר בגת של ענבים, וההוראה "על הגיתית" מבהירה שהמזמור הושר בעת הדריכה בגת.

ב. יש מי שרצה לומר שלמזמור יש מבנה כיאסטי (=מתהפך). וודאי הוא שלמזמור יש אינקלוזיו (חתימה מעין הפתיחה): "מה אדיר שמך בכל הארץ" (ב; י). מלבד זה קשה לראות במזמור מבנה כיאסטי. הקשרים היחידים שבמזמור הם "על השמים" (ב) ו"צפור שמים" (ט) ו- "מעשה אצבעותיך" (ד) ו"במעשי ידיך" (ז). כך שאלו לא יוצרים מבנה כיאסטי, אבל בהחלט יכולים להורות על קשרים שבמזמור ועל אחדותו של המזמור.

ג. במזמור אנחנו מוצאים שתי תנועות שונות. בחלק הראשון של המזמור (א-ה) האדם הוא אפסי אל מול הבריאה ואל מול ה'. בחלק השני של המזמור (ו-ט) מוצגת תמונת הראי של אותה התפיסה: האדם הוא כמעט כמו הא-להים (או המלאכים) והוא אחראי ומושל "במעשי ידיך" (ז). בגלל הפער הזה שבין שני חלקי המזמור הציעו חלק מהחוקרים לחלק את המזמור לשני מזמורים נפרדים, אך כפי שכבר טענו, המזמור אחדותי לאור הקשרים שבמזמור.

ד. אמנם בחלק השני האדם הוא כמעט א-להים, והוא מושל בבריאה, אך יש לשים לב שהוא וודאי לא מושל על הירח והכוכבים שנזכרים בפס' ד. האדם מושל ביצורים שתחתיו: בצאן (=צנה) ובבקר (=אלפים), בבהמות, בציפורים ובדגים. אך המזמור מדגיש: "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (י). על אף היות האדם מושל בחלק מהבריאה והיותו כמעט א-להים, ה' הוא האדון והמושל בארץ.

לאמור המזמור מציג את השניות שבאדם. לעומת עוצמת האל, האדם הוא קטן ואפסי ולכן "מה אנוש כי תזכרנו" (ה), אך לעומת היצורים האחרים שנבראו בבריאה, האדם הוא מושל, אך הוא מושל ב"מעשי ידיך" (ז) – מעשי ידיו של הקב"ה ששמו אדיר בכל הארץ.

Volver al capítulo

מרבים העם להביא


בתחילת פרשת ויקהל מתוארת תרומה גדולה למשכן. לאחר תיאור התרומה מגיעים למשה החכמים שעוסקים במלאכת המשכן ומבקשים ממנו שהעם יפסיק להביא תרומות למשכן: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה" (ה). משה והחכמים לא ציפו לתרומות כה רבות כפי שתואר לפני כן, ולכן משה מבקש מהעם להפסיק להביא תרומות לבניית המשכן: "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ" (ו).

בקשת החכמים נראית סבירה, אין צורך עוד בחומרים ויש בידינו מספיק כדי לבנות את המשכן. לעומת זאת תגובת משה מפתיעה. כל מוסד אחר שמקבל תרומות, כסף או שווי כסף, לא היה מתנגד לקבל עוד ועוד תרומות ולו רק בשביל קופת החיסכון. אך במשכן כנראה הדברים פועלים אחרת ומשה מעביר מסר. אין צורך עוד בתרומות. הכסף שיש ברשותנו, מספיק לבניית המשכן.

התפיסה הכלכלית המוצגת בפרקנו היא מהפכנית, לקופת המשכן לא נאספו כסף ותרומות עד בלי די, אלא רק מה שצריך וכמה שצריך. תפיסה זו בוודאי שונה מתפיסות הרווחות כיום, לפיהם "כמה שיותר, טוב יותר". עלינו להרהר, כיצד תפיסה כלכלית כזו יכולה להשתלב בתפיסה הכלכלית המודרנית? ברור שבעולם המודרני קשה וכמעט בלתי אפשרי ליישם את התפיסה הכלכלית המקראית שמוצגת כאן. אך בהחלט נראה שעלינו לתהות על התפיסה הרווחת היום והפער בינה ובין התפיסה שבמשכן.

Volver al capítulo

רפאני ה'


במזמור ו' המשורר מתחנן לרפואה ולהצלה ממוות.

השיר שלפניכם משלב פסוקים מתוך מזמור זה:

"... רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי 
וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה ה' עַד מָתָי
שׁוּבָה ה' חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ
" (ג-ה)

ולאחר פסוקים אלה מוסיף את המשפט מתוך התפילה לרפואה בעליה לתורה בשבת: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא".

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.