"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ
אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי" (ו)
הבטחון בה' הוא אחד הנושאים המרכזיים במזמורי תהילים.
לחצו כאן לקריאה על הנושא "בטחון בה'" בפסוקים בתנ"ך, במאמרים, פוסטים ושיעורים.
ואני בחסדך בטחתי
השקר פוגע בקשר
שיא הירידה החברתית הוא אובדן האהבה שבין הבריות, חוסר האמון והאמת ביחסים בין אדם לחברו. הביטוי החמור ביותר של ההשחתה הרוחנית, הוא הפגיעה בדבר המייחד את האדם מכל יתר הבריות: הדיבור. תפקיד הדיבור לאפשר תקשורת בין בני אדם, לקשור אותם זה לזה וליצור יכולת של העברת רעיונות מאיש לרעהו. הדיבור צריך לגרום אושר ולהגביר קדושה. תחת זאת הפך הדיבור לכלי ביד אנשי חמס. שפת חלקות שולטת בחברה עד שפסו אמונים מבני אדם. הכל אומרים דברי שקר וחנופה, ומדברים אחד בפה ואחד בלב. "בלב ולב ידברו" (ג). במקרא מתארים את המחשבה כנמצאת בלבו של האדם. גם הדיבור בא מלב האדם. לכן המדבר אחרת ממה שהוא חושב נחשב כבעל שני לבבות. מלב אחד יוצא דיבורו, ובלב השני צפונה מחשבת הזדון שלו.
בהרצאתו לזכר יהודה ליב מאגנס אמר מרטין בובר על פרקנו:
"השקר הוא הרע המיוחד שהכניס האדם בטבע. תדע שכל מעשי חמס ואלימות שאנו עושים, גם שאר יצורים יודעים לעשותם ועושים כן, אלא שהאדם כאילו פיתחם ושכללם. לא כן השקר שכולו המצאתו של האדם... השקר הריהו בגידה שהרוח בוגדת בעצמה..."
המשורר בפרקנו אינו מתלונן על יחידים הרודפים אותו, על שונאים הגורמים לו צער. אינו מבקש שה' יציל אותו מן האויבים המבקשים את נפשו. הוא מדבר על חברה שכולה מושתתת על שקר:
"שוא ידברו איש את רעהו, שפת חלקות בלב ולב ידברו" (ג).
את המצב הזה אין בני האדם יכולים לשנות בכוחות עצמם. המשורר פונה אל הא-לוהים בקריאה להושיע:
"הושיעה ה' כי גמר חסיד" (ב)
אין עוד חסידים בדור הזה ואין מי שיעשה לתיקון המצב. לכן פונים אל ה' לישועה.
(להעמקה נוספת בעניין זה ניתן לשמוע את שיעורו של הרב יהושע ויצמן)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת
על מות לבן?
א. מכיוון שהמזמור ארוך ובו עניינים שונים כדאי לחלק את המזמור לחלקיו:
פס' א – פתיחה
פס' ב-ז – הודיה אישית על אירוע שקרה/יקרה
פס' ח-יג – שבח כללי לה'
פס' יד-כא – בקשת המשורר להושעה
לפי סדר הפסוקים אפשר להבין שהמשורר בונה את המזמור בצורה הפוכה מהצורה שבה הדברים אמורים להתרחש. בהתחלה הוא מודה לה' על מה שעשה, למרות שלפי סוף המזמור ניתן להבין שה' עדיין לא עשה דבר. כך גם השבח הכללי שמגיע מיד לאחר ההודאה האישית היה אמור להיות ההקדמה להודאה האישית שנמצאת בתחילת המזמור. הבקשה שבסוף המזמור היא בעצם העניין המרכזי: המשורר מבקש מה' שיושיע אותו מהאויבים. ייתכן שהסדר ההפוך מעיד על כך שה' הושיע את המשורר בעבר וכעת הוא מבקש הושעה נוספת, כפי שכבר עשה ה' בעבר. או שמא סדר המזמור מהופך בכוונה כדי לפתוח בהודיה ובשבח לה' ולסיים בבקשה (כדרך שאנו מתפללים בה היום).
ב. האם מזמורים ט' ו-י' הם מזמור אחד או שניים? יש כמה וכמה סיבות לחשוב שמדובר במזמור אחד: א. במזמור י' אין כותרת; ב. מזמור ט' ו-י' יוצרים אקרוסטיכון א"ב (מעט משובש, אבל עדיין אפשר לזהות את סדר הא"ב); ג. הנושא של שני המזמורים דומה מאוד ויש כמה לשונות דומים בשני המזמורים; ד. בתרגום השבעים מופיעים שני המזמורים כמזמור אחד.
אמנם יש גם סיבות לומר שמדובר בשני מזמורים נפרדים. במזמור י' כמעט ואין את תלונת המשורר על כך שהרשע רודף דווקא אותו, ושם נשמע שהרשע פוגע באנשים ישרים בכלל וחותר תחת הא-להים. כמו כן נשמע שמזמור ט' הוא מזמור יחיד ואילו מזמור י' הוא מזמור של ציבור. אך נראה שעל אף הטיעון הזה עדיף לומר ששני המזמורים יסודם במזמור אחד שחולק לשני מזמורים מסיבה טכנית (אורך המזמור) או מהותית (הפערים שבין המזמורים).
ג. למשמעות כותרת המזמור "על מות לבן" (א) – מי שמייחס את המזמור לדוד מבין שמדובר במזמור שקשור למוות של אחד מבני דוד (הבן של בת שבע, אמנון או אבשלום). אחרים דווקא רצו לומר שאולי יש כאן רמז לנבל הכרמלי (לבן ונבל בשיכול אותיות). נראה יותר ש"עלמות" זוהי מילה אחת שמשמעותה כלי נגינה ו"לבן" זהו אולי "נֵבֶל" בשיכול אותיות ("וזכריה ועזיאל... בנבלים על עלמות"; דברי הימים א ט"ו, כ). יש מי שפירש ל-בן ששמו של המשורר היה בן, או שהמזמור הושר לכבוד "בן". בכל מקרה אין בידינו תשובה חד משמעית למשמעות כותרת המזמור. (עוד ניתן להעמיק בפשר כותרת המזמור בפוסט מאת חנן פורת וכן בשיעורה של חביבה שפטר)
כי מימיני בל אמוט
"שיויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט" (ח)
איך לא אמוט? איך לא אפול לפחדים הגדולים שלי שמלווים אותי יום יום?
יש לי שומר ראש אישי, קרוב, נגיש, תומך, והוא ממש פה לימיני שומר עליי. אלא שהוא עושה את חלקו בעסקה כל עוד אני אעשה את שלי.
"שיויתי ה' לנגדי תמיד" - מה זה אומר לי בפועל?
ברמה הפשוטה, לפי קיצור שולחן ערוך (דיני השכמת בוקר, סעיף א') לדמיין תמיד את אותיות שם ה-ו-י-ה למול עיני...
ובנוסף גם בדרך, במסע החיים, ובכל צומת שבה מגיעים מתוכי קולות מחלישים, לעצור ולהיזכר שיש לי שומר ראש, ומילת הקוד המפעילה אותו, היא עצם ההנכחה של בורא עולם מול עיניי.
אני היום ילדתיך
בעולם המטורף בו אנו חיים, החיפוש אחר משהו או מישהו שיתן לנו עצה טובה, נחמה, בטחון ויציבות, מעורר אותנו לצאת למסע חיפושים.
במסע "לחפש את עצמנו" נגיע לפעמים למקומות רחוקים עד מאוד שלא בהכרח יספקו תשובה.
לגלות שאני יכולה "למצוא את עצמי" בתוך ספר תהילים, היה עבורי חידוש גדול.
"כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ע"ג)
כל אחד, כלומר, לא רק הצדיקים הגדולים, גם האדם הפשוט, שניגש לפסוקים בתמימות, ומבין אותם כפי שמבין, יכול למצוא הכוונה אישית וקונקרטית לחייו בעת הזאת.
רבי נחמן מכוון אותנו לחפש בתוך המלחמות המתוארות בתהילים את המלחמות הפנימיות שלנו, המלחמות בין הקולות שמושכים למעלה ובין אלה המושכים אותנו למטה, בין הרצון לחפש ולהתקרב לקדושה ובין היצר שמפיל אותנו לתהומות היאוש ולמחשבות מחלישות המרחיקות אותנו מעצמנו ומבוראנו.
פרקי תהילים הם אולי הפרקים הכי נקראים מכל התנ"ך אבל היכולת לינוק מהם חיות היא כשאני מצליחה לקרוא בהם בעיניים מחפשות, בהעמקה.
בפרק ב', בפסוק "בני אתה אני היום ילידתיך" (ז), אני חווה את הקשר המיוחד בין ה' לאדם כאב ובנו,
ואת האפשרות להתחדש, לנקות את כל מה שהיה קודם ולעלות בדרגה רוחנית ממש כמו לידה מחודשת. (על פי ר' נחמן מברסלב).
איילת אסטרייכר היא יוצרת, מאמנת ומנחה, ומייסדת "דרך הטוב"
פתיחה לתהילים
א. שם הספר 'תהילים' נגזר מהמילה 'תהילה' והכוונה היא שספר תהילים מורכב מתהילות לה'. אך תמוה הוא שהספר כלל לא נפתח בתהילה לה' אלא בתהילה לאדם: "אשרי האיש" (א). מה עוד שמזמורים א'-ב' לא פותחים בכותרת, כמרבית מזמורי תהילים. מתוך כך ההנחה המקובלת היא לומר שמזמורים א'-ב' הם פתיחה לספר ובהם כתוב מיהו זה ש"אשריו" והוא הולך בדרך ה' ומי הוא זה שהוא "כמץ אשר תדפנו רוח" (ד).
ב. על מבנה המזמור יש דיון גם בין אלו הרואים במזמור אחדותי לחלוטין. יש מי שמחלק את המזמור לשלושה חלקים, כך שכל חלק הוא בן שני פסוקים. כך החלק הראשון עוסק בצדיק שלא הולך בדרך הרשעים; החלק השני עוסק בהשוואה בין הצדיק והרשע והגמול שלהם והחלק השלישי עוסק בעתיד של הצדיק והרשע (שמעו למשל את השיעור של פרופ' יהונתן יעקבס). הצעה אחרת (של נחמה ליבוביץ') היא לראות במזמור מבנה משולש: החלק הראשון (א-ג) עוסק בצדיק, החלק השני (ד-ה) עוסק ברשע ואילו פסוק ו חותם את המזמור כולו. הצעה אחרונה למבנה מזמור זה: א-ב - מעשי הצדיק; ג - גמול הצדיק; ד-ה - גמול הרשע; ו(1) - מעשה וגמול הצדיק; ו(2) - מעשה וגמול הרשע.
ג. את ההשוואה בין הצדיק והרשע עוד נפגוש הרבה פעמים בספר תהילים בהקשרים שונים, אבל כאן זה המקום הכי קרוב לפסוקים מירמיהו שממש מתכתבים עם הפסוקים שלנו: "כֹּה אָמַר ה' אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא [יִרְאֶה] כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו י"ז, ה-ח). רבו הדעות בשאלת היחס בין שני המקורות. קשה להכריע בצורה וודאית אבל נראה שפסוקי המזמור נוספו לספר ירמיהו על ידי הנביא ולא שבעל המזמור ליקט חלק מהמזמור מספר ירמיהו.
ד. הקשר של פסוק ו לפסוק ה – לא ברור. לכאורה הסדר של הפסוקים היה צריך להיות הפוך. הפתיחה של פסוק ה "על כן" קשה, ולכן נראה שצריך מצד ההבנה לקרוא את הפסוקים במהופך. מכיוון שיודע ה' דרך הצדיקים, הרשעים והחטאים לא יקומו במשפט ובעדת צדיקים.
שיר צעיר
מזמור ט מסודר* בסדר 'הפוך' - פותח בשמחת הניצחון והתודה על ניצחון צבאי מדהים וגורף, וחותם במצוקה הגדולה שקדמה - (נסו לקרוא את בתי המזמור כמגדל, מלמטה למעלה).
ניצחון כזה היה רק אחד בימי דוד (שמואל-ב י) - חנון מלך עמון גייס נגד דוד קואליציה ארמית, וצבא דוד נקלע למצוקה "מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר"; יואב נשא תפילה יוצאת דופן:
חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ,
וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו (י, ט-יב).
אז הפכה מלכות דוד בבת אחת למעצמה במרחב, שלטת מאדום (על שפת ים-סוף), ועד סמוך לנהר פרת. אין במזמור אף רמז ל'מוֹת בֵּן', ולכן נכון לקרוא (כמו רש"י ורד"ק) את "עַל-מוּת לַבֵּן" כמו "עַל עֲלָמוֹת שִׁיר" (מו), וכמו "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת" (מח, טו), ובלשוננו, 'שיר צעיר' -
לַמְנַצֵּחַ עַל-מוּת לַבֵּן
מִזְמוֹר לְדָוִד;
אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ;
אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן;
בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ;
כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק;
גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד;
הָאוֹיֵב - תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵמָּה;
וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ;
וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים;
וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ (=לסוֹבֵל), מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה;
וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה';
זַמְּרוּ לַה' יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו;
כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים;
חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת;
לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ, בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ;
טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם;
נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע,
הִגָּיוֹן, סֶלָה;
יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים;
כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים [לא] תֹּאבַד לָעַד;
קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ [נגדנו], יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל-פָּנֶיךָ;
שִׁיתָה ה' מוֹרָה (=מורא) לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה,
סֶלָה.
___
*יש במזמור סדר א-ב חלקי, אולי ממזמור קדום.
באדיבות אתר 929