זעקת "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק..." כבר נשמעה במזמור י (בלי ייחוס לדוד), שחותם בתביעה נמרצת - "שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָע..." (י, טו);

מזמור יג (המיוחס לדוד) פותח בנימה אישית - "עַד אָנָה ה'... תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי" - 'עד מתי'? - אך חותם בביטחון מוחלט - "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי...".

אנו קוראים את סיפורי דוד מתוך ידיעת התוצאה, אולם כאשר הוא נרדף על ידי שאול וצבאו עד שנאלץ לברוח מארץ יהודה (3 פעמים! למואב, ולגת), הוא היה שרוי במתח נורא מיום ליום, כי בכל יום עלול המוות להשיגו - "פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת". אבל היה לו ביטחון פנימי, שה' יציל אותו ואת אנשיו ויגמול עליו לטובה.

לעומת זה, כשברח דוד מפני אבשלום, הביטחון הפנימי שלו כבר היה בספק, מפני חטאו - "אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', וֶהֱשִבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ..."(שמואל-ב טו, כה-כו), ולימי הרדיפות והייאוש שבגלות מתאים יותר מזמור י. 

מזמור יג (כמו מזמור ז) חוזר לתאר את רגשות דוד בנדודי בריחתו מפני שאול, תוך כדי קרבות עם גלית הפלשתי ואחיו (שמואל-ב כא, טו-יט), ובייחוד את החרדה "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים..." (שמואל-ב א, כ) בניצחונם עליו - "פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו" (יג, ה).

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד; 

עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי (זמן כמו) נֶצַח,   
עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי;   
עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי (לאן להימלט והיכן להיחבא)   
יָגוֹן בִּלְבָבִי יומם, 
עד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי;   
הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱ-לֹהָי,   
הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת;   

פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו,
צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט;

וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי,  
יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ,
אָשִׁירָה לה' כִּי גָמַל (=יגמול) עָלָי.

באדיבות אתר 929