להסבר אודות צורת קריאה זו של הפרק בתהלים - לחצו כאן

המלך דוד הוא שלימד לעולם כוחו של וידוי נקי, קצר ופשוט. כשאמר לו נתן הנביא – "אַתָּה הָאִישׁ", ענה דוד – "חָטָאתִי לַה'" (שמואל ב יב, ז-יד).

יש שם פִּסקה באמצע הפסוק – שתיקה דרמטית של המקרא – שתיקה, שיכולה להכיל כמה מזמורי תהלים ועוד אלפי תגובות; הנבואה העדיפה לשתוק אותם – כמה קשה לאדם, וכל שכן לשליט להודות בחטא בלי שום 'אבל'...

הנבואה לא השאירה מקום לספק; מרד אבשלום היה חלק מהעונש; בנבואת נתן נזכר בפירוש אונס גלוי של נשים מבית דוד "לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת", וזה הדבר הראשון שעשה אבשלום על הגג, בעצת אחיתֹפֶל (שמואל ב טז, כא-כב). לפיכך, חייב לבוא מזמור וידוי, ובכלי נגינה מתאים להרהורים ומחשבות ("עַל הַשְּמִינִית"), בהמשך למזמורי התפילה הקשורים לבריחת דוד.

הבכי של דוד "בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים" מהדהד במזמור הזה במילים ברורות כמו הקשר בין הראש החפוי, לבין "ה'... כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי" (ג, ד).

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית   
מִזְמוֹר לְדָוִד;

ה', אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי,   
וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי;
חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי,   
רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי;
וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד,

וְאַתָּה ה' עַד מָתָי [תענישני];

שׁוּבָה ה' חַלְּצָה נַפְשִׁי   
הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן [יתגלה בעולם] חַסְדֶּךָ;

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ,
בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ [על חטאו];

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי,
אַשְׂחֶה [בבריכת דמע] בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי,   
בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה (=כקרח נמס);

עָשְׁשָׁה (=כהתה) מִכַּעַס עֵינִי,  
עָתְקָה (=הזדקנה בגלל=) בְּכָל צוֹרְרָי;
סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן,

כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי;
שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי,
ה' תְּפִלָּתִי יִקָּח;

יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי,
יָשֻׁבוּ [מרדיפתם] יֵבֹשׁוּ רָגַע (=ברגע).

מזמור זה הפך לוידוי יומי קבוע של עדות רבות בעם ישראל, וגם שלי.

באדיבות אתר 929