זכרם של צדיקים ורשעים

"זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י', ז)

 

משנה מסכת יומא פרק ג, י-יא

בן קטין עשה שנים עשר דד [= ברזים] לכיור שלא היו לו אלא שנים, ואף הוא עשה מוכני לכיור [= גלגל עץ שעל ידו משקעים את ה"כיור" בלילה לתוך בור של מים] שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה.

מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב.

הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.

נקנור נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח. 


ואלו לגנאי, של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.

של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת.

הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.


על הראשונים נאמר (משלי י', ז): "זכר צדיק לברכה" ועל אלו נאמר: "ושם רשעים ירקב". 

 

Volver al capítulo

תוכחה שאינה נשמעת

 "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט', ח)

 

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב

ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון:

כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.

רבי אבא אומר: חובה

שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט', ח).

 

Volver al capítulo

התורה - מקח טוב

"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד', ב)

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ב-ח)

 

שמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה לג סימן א

"ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב) -

הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד', ב) אל תעזובו את המקח שנתתי לכם. 

יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהילים י"ב, ז): "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף", יש בו זהב, שנאמר (תהלים י"ט, יא): "הנחמדים מזהב ומפז רב". 

יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר (שיר השירים ד', יג): "שלחיך פרדס רמונים"... 

ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: "ויקחו לי תרומה..." (שמות כ"ה, ב) - 

משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח). 

 

 

 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מיקוד בעבודת ה'

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מוסר אביך, ב

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו) - צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם. כשהוא עוסק בתפלה אז יבקש את הקב"ה בהבנת תפלתו וכונה רצויה באמנות הלב באותם הענינים של תפלתו. ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בעניינים אחרים. כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא ובה ימצאנה ולא במקום אחר. וכשהוא עוסק בתורה ידע שימצא הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב. ובזה הוא יודע אותו יתברך בתורותו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עוסק בגמילות חסדים להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת. וכן בכל הדברים שעושה הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך. 

 

 

הראי"ה קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בגריבה אשר בלטביה בשנת ה"א תרכ"ה (1865) ונפטר בירושלים בשנת ה"א תרצ"ה (1935). כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל היה הרב קוק דמות בעלת השפעה מרכזית בתולדות היישוב החדש שבארץ ישראל. אהבתו לחלוצים, אף לכופרים שבהם, ידועה ומפורסמת. עזבונו הספרותי והתורני הוא רחב ביותר - קבלה, פילוסופיה, הלכה, פירושים לגמרא, תשובות ופיוטים - בכתב יד ובדפוס.

Volver al capítulo

החכמה בתורה ובטבע

Volver al capítulo

התורה דורשת מאמץ

"אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" (משלי ב', ד)

 

מדרש משלי (בובר) פרשה ב סימן ד

"אם תבקשנה ככסף" -

אמר ר' שמעון בן לקיש: אם אין אדם הולך אחר דברי תורה הם אינם הולכין אחריו לעולם

משל לאדם שיש לו פרגמטיא אם אין אדם הולך אחריה, היא אינה הולכת אחריו,

תמן תנינן [=שם שנינו], ר' נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך...

לפיכך "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה" אלו דברי תורה שהן מחפשין ויורדין לעמקי התהום כך אם אדם מחפש אחריהם מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה.

 

 

 

מדרש משלי - מדרש אגדה לספר משלי. המדרש מפרש את פסוקי הספר לפי סדרם. הוא נערך, ככל הנראה, בין המאה השביעית למאה ה-11 בארץ ישראל (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

קיום מצוות או זהירות מזנות?

"אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה', ו)

 

"אורח חיים פן תפלס" - כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות,

וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך "נעו מעגלותיה" - הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה.

 

אבל לפי סדר המקראות, שכתוב אחריו "הרחק מעליה דרכך" (משלי ה', ח), נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה

וכן יש לפרש: "אורח חיים פן תפלס" - אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו,

כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

לחיות את החכמה

Volver al capítulo

אנשים מפוקפקים

 

בנאום ההטפה השני בספר האב משבח את החכמה ומעודד את הבן ואת התלמיד לקנותה ולדבוק בה משום שבכוחה של החכמה להגן על הרודף וקונה אותה. החכמה תציל את החכם מסכנות האורבות לו ומשני סוגי אנשים לא רצויים: איש רע (יב-טו) ואשה זרה (טז-יט). ארבעת הפסוקים המתארים את דרכיה של האשה הזרה מקבילים לפסוקים המתארים את האיש הרע. הוא דבר תהפוכות היא החליקה אמריה. הוא הלך בדרכי חושך היא מעגלותיה אל רפאים. הוא עוזב אורחות יושר והיא עוזבת אלוף נעוריה. שני הטיפוסים האלה מתאפיינים בשקרים והולכים בדרכים לא ישרות.

א. מה הם מאפייניו של האיש הרע? מהם מאפייניה של האישה הרעה? עמדו על ריבוי לשונות הדרך בפסוקים וחשבו על משמעותם.

ב. מהו היחס בין פסוקים ד-ח לבין פסוקים י-כב? עיינו בדבריו של א' הורביץ:

פסוקים ד-ח מאירים באור אחר את הסכנה הטמונה באיש המדבר תהפוכות ובאשה הזרה. בדומה לסכנה הממשית שתוארה לעיל א', ח-יט, הסכנה האורבת לתלמיד בחלק העיקרי של פרק ב' היא סכנה הנובעת מהמעשים הרעים עצמם. יש חשש פן ייפגע הנער על ידי האנשים שייתקל בהם. הם אינם ישרים ולכן יש להיזהר מהם. גם הסכנות האורבות לו מהאשה הזרה (כגון אהבה נכזבת, קנאת הבעל וכיוצא באלה), נובעות מעצם ההתחברות אל אשה הפכפכה ומפוקפקת. יש להניח כי נער מתבגר יחסר נסיון בהתחברות לאנשים רעים ובהתחברות לאשה זרה. אולם, הפסוקים המשניים מלמדים שיש ערכי טוב ורע שאינם נובעים מהגיון וניסיון בלבד. אלה ערכים מוחלטים הנובעים מיראת ה'. אין להתחבר לאדם רע או לאשה זרה לא רק בגלל הסכנה שבדבר אלא מפני שהדבר עצמו רע ובלתי מוסרי. הרוע של האיש המסוכן והאישה הזרה הוא הרוע של פגיעה במערכת מוסר אלוהית דתית, ותפקיד החכמה במערכת זו לעזור לתלמיד להינצל בפגיעה במערכת זו.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הכל תלוי בנקודת המוצא

Volver al capítulo

Pages

x