אל גינת אגוז ירדתי
לראות באיבי הנחל
לראות הפרחה הגפן
הנצו הרימונים (ו', יא)
לכה דודי נצא השדה
נלינה בכפרים
נשכימה לכרמים
נראה אם פרחה הגפן
פיתח הסמדר (ז', יב-יג)
עורי צפון ובואי תימן
הפיחי גני יזלו בשמיו
יבוא דודי לגנו
ויאכל פרי מגדיו (ד', טז)
לחן: שרה לוי-תנאי ביצוע: צמד הפרברים
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
בפסוקים ד-י הדוד מקלס את רעיתו.
בפסוקים יא-יב רעיתו עונה לו.
כמו שמצינו בפרק ד', קילוס הדוד הוא ארוך, ותשובת הרעיה קצרה.
קצת משבחי הרעיה האמורים בפי הדוד כאן כבר אמורים בפרק ד', אלא שענין השיר הזה בכללותו שונה מעניין השיר ההוא.
השיר ההוא נאמר בעת הכניסה לחופה, ואילו השיר הזה - מסתבר שנאמר לאחר שנסתיימו ימי השמחה של הנישואין. הדוד משבח את רעיתו, שהיא אחת ואין דומה לה בין הנשים. כמלכה היא לו והוא מאושר בה יותר מהמלך בנשיו הרבות. משום כך פתח בתרצה וירושלים, ערי המלוכה, וסיים: "מלכות ופלגשים ויהללוה" (ט). ואף הרעיה עונה לדודה במעין דבריו ומשבחתו שהוא הנדיב (המלך) והיא כמרכבתו.
ועל פי המשל, כל האמור בשיר הזה הם דברי שבח שמשבח הקב"ה את כנסת ישראל, שאין בכל אומות העולם אומה נאה כמותה ("אחת היא יונתי תמתי").
"גינת אגוז" (יא) היא כינוי לבית המקדש.
"לא ידעתי נפשי שמתני..." (יב) - אומרת כנסת ישראל בתלונה על שלא נשמרה מן החטא, והביאה את עצמה תחת שעבוד הגויים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר שיר השירים, סיכום פרק ו'.
שו"ת בית הלוי דרושים דרוש ח
וזה ביאור הכתוב "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" (איכה ה', יח), דהוא שמם ואינו מיושב מהאויבים כמו שארי ארצות ונתן טעם לזה: "אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור" (שם, יט) - משום ישיבתך כביכול בה ועדיין כסאך שם דהוא בקדושתך ועתידה לחזור אלינו. אם כן, "למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים" (שם, כ)? דאם היה מקום לומר דמאסם לעולם לא היה שום קושיא על אריכת הגלות.
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית במהלך המאה ה-20. נכדו של הרב חיים מבריסק. גאון הלכתי, ראש ישיבה והוגה דעות. מראשי תנועת המזרחי.
"לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים... כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד" (איכה ה', כ- כב)
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא - ותאמר ציון ד"ה דבר אחר ותאמר
... אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "למה לנצח תשכחינו?" אתמהא, "תעזבינו לאורך ימים... כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד?" (איכה ה' , כב).
[משל] למלך שהיה לו מטרונת, והיתה חביבה עליו ביותר, ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי, היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו. פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה. שושבינה שהיה שם עומד, כיון שראה כן מיד בא אצל המלך, התחיל אומר לו, מרי המלך אמור לי מה, יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה? אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאחר.
כך אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "המאוס מאסת את יהודה? אם בציון געלה נפשך?" (ירמיה י"ד, יט)? [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה "מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא" (שם)?
אמר לו: לך לרבך ולרבו דרבך, משה רבם של כל הנביאים, כך אמרתי [לו] בסוף כל התוכחות: "ואף גם זאת... לא מאסתים ולא געלתים וגו'" (ויקרא כ"ו, מד), לא מאסתים ולא געלתים.
פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג, יג
אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: "קומי רוני בלילה" (איכה ב', יט), וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר: "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי" (תהלים מ"ב, ט). וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו, שנאמר: "כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח" (איוב כ', כו), כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר.
רמב"ם - ר' משה בן מימון, נולד בספרד בשנת 1135. עבר למצרים, בה שימש כרב, מנהיג ורופא. גדול הפוסקים והפילוסופים היהודים. חיבר את ספר "משנה תורה" בו אסף, הכריע וסידר את כל ההלכות, וכן את "מורה הנבוכים" - ספר פילוסופיה. נפטר בשנת 1204.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
"עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם..." (איכה א', טז)
איכה רבה (וילנא) פרשה א
"עיני עיני יורדה מים" -
אמר ר' לוי: משל לרופא שחשש עינו אחת, אמר: עיני תבכה על עיני.
כך ישראל נקראו עינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל" (זכריה ט', א),
כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: עיני תבכה על עיני.
איכה רבה - מדרש אגדה פרשני על מגילת איכה. המדרש נערך בארץ ישראל, ככל הנראה במאה החמישית או השישית לספירת הנוצרים. לאחר עריכתו נעשה שימוש רב במדרש בדרשות בציבור בתשעה באב, וכך במשך הזמן הפך לשני חיבורים נפרדים, המשקפים נוסחים שונים של המדרש. נוסחים אלה התפתחו במקומות שונים: נוסח אחד התפתח באיטליה ובאשכנז והנוסח השני התפתח בספרד ובמזרח; לכל אחד מן הנוסחים נוספו מקורות שונים ומגוונים שעניינם אבל ונחמה. בידינו שתי מהדורות דפוס של המדרש המשקפות את שני נוסחיו: מדרש איכה רבה, בתוך 'מדרש חמש מגילות', ומדרש איכה רבה במהדורת בובר (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)
Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.
