הקנאה במנהיג

"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (אסתר י', ג)

 

אברבנאל דברים פרק לג

שטבע האנשים בכלל, ובני ישראל בפרט, בהיותם שווים באחווה והקורבה,

תרבה ביניהם הקנאה בשיבדל אחד מהם ביתר שאת על אחיו,

באומרם 'כלנו בני איש אחד נחנו', 'מי שמך לאיש שר ושופט עלינו'. 

ולכן נאמר במרדכי "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו",

כי זכר (=הזכיר) לדבר מתמיה שמרדכי בהיותו יהודי יהיה משנה למלך אחשורוש. ויותר זר מזה שהיה גדול ליהודים, כי אף על פי שהיה משנה למלך לא יהיה גדול בעיני היהודים כי תמיד יאמרו 'ומי אביו?' 'ומי הוא זה?' 'ואי זה הוא שמלאו לבו להתגאות?' לזה אמר שהיה גדול בעיני היהודים. 

ויותר זר מזה שהיה רצוי לרוב אחיו, ולא יקנאו בממשלתו, כי גם זה מטבע בני ישראל מאד.

 ולכן, להגיד דבר פלא, אמר שהיה רצוי לרוב אחיו לא לכולם כי אם לרובם, וזה אמנם היה מפני שהיה דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

 

 

 

אברבנאל - ר' יצחק בן ר' יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת 1437. כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני.

Volver al capítulo

לא נבין לא נדע

 

קהלת מציג בעיה מוכרת: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אבל קהלת מקיף את הבעיה שהעלה בשני משפטים, והם מעניקים לבעיה מימד אחר:

"יש הבל אשר נעשה על הארץ
אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים
ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים
אמרתי שגם זה הבל" (יד)

קהלת לא מפרט את השאלה, והוא עובר מיד לסדרה של תשובות. תחילה קבע שהשאלה היא שאלה של הבל, והוא מנסה להשיב עליה:

"ושבחתי אני את השמחה
אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (טו)

פתרון ראשון: בריחה אל עולם התענוגות. אכול ושתה ושמח. אמץ לך פילוסופיה של נהנתנות, של הדוניזם.  

האם פתרון זה מרגיע את האדם? האם עולם התענוגות פותר את בעיות הקיום? קהלת ממשיך לתאר את מה שקרה לו לאחר ההחלטה לאכול ולשתות ולשמוח:

"כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה
ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ
כי גם ביום ובלילה שֵׁנָה בעיניו איננו ראה" (טז)

האיש המשבח את השמחה מגיע מהר מאוד למצב בו גם ביום וגם בלילה שינה איננו רואה. אוהב התענוגות מוטרד. אין הוא יכול לישון. אין הוא מסוגל לשמוח, כאשר סביבו עולם בלתי צודק, עולם בו הרשעים מקבלים שכר כאילו היו צדיקים. והוא בורח למפלט השני, להשלמה עם חוסר הידע, עם הסקפטיציזם, הספקנות:

"וראיתי את כל מעשה האלהים
כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש
בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא
וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא" (יז)

הפעם חושב קהלת במושגים של החכם. לא הנהנתן. והחכם לוחש באזנו: אין פתרון לשאלה. האדם אינו מסוגל למצוא את פשר המעשה הנעשה תחת השמש. חבל על המאמץ.

וקהלת משלים עם תשובה או חוסר-תשובה זו. האדם מוגבל. הדעת מוגבלת. אין אנו מבינים את העולם ואת חוקיו. האדם מגיע לגבול העליון של יכולתו, והוא מכיר את מגבלותיו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

גאולה קמעא קמעא

 

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כב ד"ה [יג] דבר אחר:

ר' חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקרוצתא [=בעלות השחר] בהדא בקעתא דארבאל,

וראו אילת השחר שבקע אורה לעלות,

אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל,

אמר לו ר' שמעון: היינו דכתיב "כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז', ח),

בתחלה היא באה קימעא קימעא, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה, ואחר כך היא משתבחת והולכת.

כך בתחלה ו"מרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב', כא), ואחר כך "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" (שם ה'. ב), ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" (ו', יא), ואחר כך "ויתלו את המן" (שם ז', י), ואחר כך "ואתם כתבו על היהודים" (שם ח', ח), ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (שם ח', טו), ואחר כך "ליהודים היתה אורה" (שם ח', טז). 

 

 

 

מדרש תהילים - מדרש אגדה לספר תהילים הדורש את מזמורי תהילים לפי סדרם. חלק מהמדרש נערך ככל הנראה בארץ ישראל בין המאה השמינית למאה העשירית (פרקים א'-קי"ח) וחלק אחר שלו (פרקים קי"ט-ק"נ) נערך מאוחר יותר. ההבדל בין החלקים ניכר בכך שהדרשות בחלק השני קצרות יותר ושמות חכמים כמעט ולא נזכרים בו. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

תמונת העולם על פי קהלת

 
ספר קהלת פותח במעין ‘מבוא’ (ב-יא) המציג את תמונת העולם על פי קהלת. המבוא לספר שונה בכמה עניינים משאר חלקי הספר. ראשית, אין כאן תיאור אוטוביוגרפי. שנית, בשונה משאר הספר הבוחן את האדם ומעמדו בעולם – כאן בוחן קהלת את עולם הטבע (ב-ז) ומסיק ממנו מסקנות לגבי האדם (ח-יא)
 
1. לאחר קביעתו הנחרצת והמסכמת ‘הכל הבל’, פונה קהלת אל עולם הטבע ומתאר ארבע תופעות טבע: יציבות הארץ, וסיבוב השמש, הרוח, והמים. שימו לב להתפתחות הציפייה בכל שלב ולאכזבה החוזרת בסופו. התייחסו גם לאמצעים הספרותיים בקטע: חזרה על מילים ושורשים וסגנון ‘רוטיני’ מעגלי. מהי מטרתו של קהלת בסקירה זו וכיצד היא נקשרת להצהרה שבפתיחת הספר (ב-ג)? 
 
2. השוו את תיאור זריחת ושקיעת השמש בדברי קהלת (ה) לתיאור המקביל בתהלים י”ט, ה-ז. מהו אופיה של תמונת העולם הכללית המצטיירת מדברי קהלת לאור השוואה זו?
היעזרו בדברי א’ לוז: ‘...הדורות שחלפו אין להם כל זיכרון וכל רושם בהווה, לפיכך אין שום ערך למאמציו של האדם. המחזוריות הטבעית ממחישה לאדם את השגרה האין סופית וחסרת התכלית של כל המאורעות “תחת השמש”. כאשר אנו מצויים בספרת האמונה, הרי עצם ההסתכלות במחזוריות הטבעית, על חוקיה, מעוררת התפעלות והערצה: “השמיים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע”. גם ההתבוננות האסתטית והמדעית עשויה לעורר התלהבות ודמיון בלבו של האדם. אצל היוונים סימלה החזרה האין-סופית של הטבע משהו מנשמת הנצח. התנועה המעגלית היא הביטוי המושלם ביותר בעולמנו של היש המושלם, הנח בתוך עצמו... ואילו אצל קהלת מסמלת החזרה הנצחית של הטבע את התנכרותו ואת אדישותו המוחלטת למשאלותיו של האדם: “דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת”. בני אדם חיים ומתים ואילו הטבע ממשיך במהלכו הנצחי וחסר התוחלת. חזרה זאת איננה מולידה שום התפעלות אסתטית, אלא שעמום ופסימיזם עמוק’.
 
3. בחלקו השני של הקטע (ח-יא) עובר קהלת מהסגנון השירי העוסק בעולם הטבע – לפרוזה העוסקת בעולמו של האדם. עיינו בטענה העולה בפסוק י, איזו תפיסת עולם היא מבקשת ‘לשבור’ לדעתכם? שימו לב כיצד פסוק י מהווה הוכחה למסקנה החריפה שבאה בפסוק הבא (יא).
 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

אל תהי צדיק הרבה - למה?

 

"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?!" (טז)

הצדיקות והחכמה הן שתי התכונות האידיאליות בתנ"ך. אולם בפסוקנו נאמר שלא צריך להרבות בהן. מדוע? אם זה כל-כך טוב להיות צדיק וחכם, למה לא להיות הכי צדיק שאפשר והכי חכם שאפשר? ובכלל, כמה זה "הרבה" ו"יותר" - הרבה ביחס למה? יותר ממה?

1. "הרבה" ביחס למצוות התורה: "אל תהי צדיק הרבה - כשאול, שדימה להיות צדיק, וריחם על הרשעים (עמלק)" (רש"י). בתורה ישנו איזון בין ערכים שונים. כשאדם לוקח ערך אחד (כגון: רחמים) ומגדיל אותו על חשבון ערכים אחרים (כגון: נקמה), הוא מפר את האיזון וגורם נזק.

2. "הרבה" ביחס למקובל בחברה: "אם התפללת מן הבוקר ועד הערב, ותתענה והדומה להם, תשומם, והעניין - תסור מדרך היישוב" (אבן עזרא). אדם המנסה להיות צדיק הרבה יותר מהמקובל בחברה, עלול להישאר לבד. לא יהיו לו חברים ולא תהיה לו המשכיוּת.

3. "הרבה" ביחס לנפש האדם: בצדיקות הרבה יכול להיות פגם, גם מבחינת עצמה, וגם מבחינת תוצאותיה: מבחינת עצמה - שכן היא יכולה לנבוע מתוך תחושה של גאווה או חוסר ביטחון עצמי; מבחינת תוצאותיה - שכן היא יכולה גם להוביל לתחושת גאווה, או אפילו לגרום להפך הצדיקות, מתוך כך שהאדם בטוח בעצמו, גם אם באופן מלאכותי, שהוא כליל-הצדיקות. ואולי גם: יתר-צדיקות כזו נוגדת את טבע האדם, שבין היתר עליו להתחשב גם בעצמו... על-כן טוב שהאדם יבדוק מאין באה לו היומרה הזו וישתדל לאזנה מעט. אדם שמנסה להיות צדיק מעבר ליכולתו, עלול להיכשל בגאווה או בעבירות אחרות.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך

Volver al capítulo

דרך האמצע

"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם 
אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ

טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם"
(קהלת ז', טז-יח)

 

אל תהי צדיק הרבה - אל תהי צדיק יותר מדאי, לומר: לא אשא שמא אכשל בדם נדה, לא אוכל בשר שמא אבוא לאכול חלב ודם, לא אוכל ירקות שמא אבוא לאכול תולעים ורמשים, לא אשא ואתן עם הבריות שמא אכשל בגזל, על זה נאמר "אל תהי צדיק הרבה".
ואל תתחכם יותר (מדאי) - לומר מה לי בהנאת העולם הזה שהיא הנאה עוברת, איני רוצה ליהנות מן העולם הזה כלל, אלא אלך ואשב לי בנקיקי הסלעים ואתענה כל ימי בשביל הבורא, על זה נאמר: "אל תתחכם יותר (מדאי)". 
למה תשומם - לשון שממה, שמסגף ומשומם את עצמו. 

אל תרשע הרבה - כלומר כמו שהזהרתיך מלהיות צדיק יותר מדאי, כך אזהירך מלהיות רשע יותר מדאי, 
ואל תהי סכל - כלומר כמו שהזהרתיך "אל תתחכם יותר (מדאי)" כך אני מזהירך מלהיות סכל לרדוף אחרי הבלי העולם באכילה ושתיה, ובמלבוש נאה, ובדירה נאה, ולא לחוש על הבורא כלל. 
למה תמות בלא עתך - שיגרום לך שתמות בקוצר ימים. 

טוב אשר תאחוז בזה - מצדקות וברשע להיות בינוני, כיצד? תשא אשה ותזהר באיסור הנידות לפי כוחך, אכול בשר והזהר מן הדם לפי כחך, ואם יבוא לידך שום מכשול בשגגה לא יחשב לך לעוון, כמו כן תאחוז בחכמה ובשכלות להיות בינוני, כיצד? לאכול ולשתות, וללבוש בגדים נאים, ולזכור הבורא בכל מעשיו.

 

 

 

ר' ישעיהו מטראני - ר' ישעיה ב"ר מאלי דטרני נולד בערך בשנת ד"א תתק"מ (1180) בעיר טראני שבאיטליה, ונחשב לאחד מגדולי איטליה הראשונים. כונה 'ר' ישעיה דטרני הזקן' או 'הראשון' ובקיצור 'רי"ד'. הרי"ד למד בבית מדרשו של ר' שמחה משפירא, ונשאר בקשר הדוק עם גדולי דורו באשכנז; תשובות שלו מובאות בספר 'אור זרוע' מאת חברו ר' יצחק ב"ר משה מווינה. כתב ספרים רבים ובין השאר את 'פסקי הרי"ד' - פסקים קצרים לפי סדר התלמוד, וכן את תוספות רי"ד - חידושים לתלמוד בכמה 'מהדורות'. דרכו הייתה לחזור כל העת על לימודו ולכתוב פירושים חדשים שפעמים סותרים את שכתב לפני כן. 

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ז'

 

"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (א)

השם הטוב, המוניטין של האדם, חשוב יותר משמן טוב. כלומר – דברים יקרים, עושר, חשובים פחות משמו הטוב של האדם.


"טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ-רוּחַ מִגְּבַהּ-רוּחַ" (ח)

הסיום טוב יותר מההתחלה, כי בהתחלה עדיין לא יודעים מה יהיה בסופו של אותו הדבר (כמובן שמדובר במקרה שבו הסיום טוב...).

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לשבח אדם הזוכה לסיים משימה שהתחיל.


"אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (טז)

פסוק זה מבטא יאוש מן החכמה ומן הצדיקות: מאחר שמעשי הצדיק אינם תריס בפני פורענויות הבאות לעולם, למה תרדוף צדק? ואל תתעסק יותר מדי בלימוד החכמה, מפני שגם היא אינה מבטיחה הצלחה בחיים (דעת מקרא). (אולם, יש לציין כי בפסוקים הבאים, סותר קהלת את העמדה הזו).

בעברית המודרנית, משתמשים בפתגם זה במשמעות שונה מעט: לא צריך להפריז יותר מידי בצדקנות יתר, בחומרות ובסגפנויות יתרות.

לקריאת פוסט מאת אראל סגל-הלוי המברר את פשר הפסוק

לקריאת פירושו של ר' ישעיהו מטראני


"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (כ)

אם תאמר: הרי יש לפעמים שצדיק אובד בצדקו, ומדוע לא ניצל בזכות צדקתו? על זה משיב קהלת: כי אין צדיק גמור שיעשה רק את הטוב, ואם גם נעלם ממנו חטאו על חטא זה הוא נענש (דעת מקרא).

בעברית המודרנית, פתגם זה משמש לאמירה שלא ניתן למצוא אדם שהוא כליל השלמות. כל אדם מועד לביצוע חטא כזה או אחר.

לשמיעת שיעורו של הרב אורי שרקי על הפסוק

Volver al capítulo

זהירות, עושר

 

קהלת ה', ט: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף" - תאוות הממון לעולם אינה באה על סיפוקה, והאדם נמצא במרדף מתמיד.

קהלת ה', יא-יב: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן: יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" - העושר עלול לגרום לבעליו לדאגות וצרות.

קהלת ו', ב: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ" - העושר הוא אשליה, הוא עלול להיעלם במהירות.

ירמיהו ט', כב: "כֹּה אָמַר ה'... אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" - העושר עלול לגרום לאדם להתהלל, להפוך לגאוותן.

משלי י"ח, כג: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" - העושר גורם לאדם לדבר בעזוּת, בחוצפה וביטחון עצמי מופרז, ולפגוע בעניים המתחננים לעזרתו.

משלי ל', ח: "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" - אדם שיש לו עושר מעבר למה שהוא צריך כדי לחיות, עלול לחיות חיים של שווא - רדיפת תענוגות ומותרות, ועלול להיכשל בכזב - לשכוח לקיים הבטחות שהבטיח לעזור לזולת.

משלי ל', ט: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" - אדם עשיר מדי עלול לשכוח את ה' ועלול גם לפגוע בזולת.

אנשים שאינם עשירים יכולים להסיק מכאן, שלא תמיד כדאי לשאוף להיות עשיר; אנשים עשירים יכולים להסיק מכאן כמה מסקנות מעשיות:

1. להיזהר מהתהללות.

2. לבקש עצות מאחרים, גם אם לא צריכים מהם עזרה כספית.

3. לא לזלזל בעניים: אמנם יש להם פחות רכוש, אך ייתכן שיש להם יותר תֹם, שלמות במידות, ויותר חכמת-חיים.

4. לעזור למי שנזקק ו/או מבקש.

5. לברך את ה' על כל הישג.

6. לא להיות בטוח מדי בעושר.

7. כמובן, שיש להשיג את העושר בדרך חיובית (חכמה, חריצות, ירושה), ולא בדרך שלילית (עושק, רמאות, ריבית, רדיפה תמידית, התחברות עם נוכלים).

לפתגמים וביטויים העוסקים בנושא הבעיתיות שבעושר


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ו'

 

"טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ..." (ט)

משמעות הפסוק היא שמכיוון שהנפש לא תימלא לעולם "וגם הנפש לא תמלא" (ז), כלומר: לאדם יש משאלות לב שלא יצליח להגשים, לכן יותר טוב מראה עיניים - דבר ממשי וקרוב, מאשר הלך נפש - משאלות לב רחוקות.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי "טוב מראה עיניים" כביטוי המדגיש את חשיבות המראה הישיר והבלתי אמצעי. ראיית הנעשה באופן ישיר טובה יותר מהתרשמות מ"כלי שני".

לעיון בדברי חז"ל מתוך מסכת יומא על הפסוק

 

Volver al capítulo

תפילה מתוך תקווה

 
פרק ה' החותם את המגילה שונה מהותית משאר הפרקים: הוא אינו מסודר בסדר אלף בית, אינו פותח באיכה, והוא כולו תפילה של העם לה' במצוקתו הגדולה. זהו מעין מזמור תהלים המשובץ בסוף מגילת איכה. כך משקף הפרק את המהלך המתחולל במגילה במעבר מסגנון המשפט וההתרסה של איוב על מר גורלו – ששיאה בפרק ג', אל קבלת הדין בפרק ד', והתפילה השלמה בפרק ה' המבטאת את קבלת דין.  
 
מלבד תיאורי החורבן והייסורים הקשים בפרק, החידוש העיקרי מצוי במסגרתו, ההופכת אותו לתפילה: 'זְכרֹ ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ... הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶי וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם' (א, כא) הפרק מסיים בתפילה ותקווה לגאולה וחידוש הברית. ממה נובעת תקווה זו? ראו את הניגוד בין שני המישורים של החורבן- בפסוקים יז-יח ולעומתם בפסוק יט. מהי משמעותו הרוחנית-דתית של החורבן?
 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.