דרך האמצע

"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם 
אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ

טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם"
(קהלת ז', טז-יח)

 

אל תהי צדיק הרבה - אל תהי צדיק יותר מדאי, לומר: לא אשא שמא אכשל בדם נדה, לא אוכל בשר שמא אבוא לאכול חלב ודם, לא אוכל ירקות שמא אבוא לאכול תולעים ורמשים, לא אשא ואתן עם הבריות שמא אכשל בגזל, על זה נאמר "אל תהי צדיק הרבה".
ואל תתחכם יותר (מדאי) - לומר מה לי בהנאת העולם הזה שהיא הנאה עוברת, איני רוצה ליהנות מן העולם הזה כלל, אלא אלך ואשב לי בנקיקי הסלעים ואתענה כל ימי בשביל הבורא, על זה נאמר: "אל תתחכם יותר (מדאי)". 
למה תשומם - לשון שממה, שמסגף ומשומם את עצמו. 

אל תרשע הרבה - כלומר כמו שהזהרתיך מלהיות צדיק יותר מדאי, כך אזהירך מלהיות רשע יותר מדאי, 
ואל תהי סכל - כלומר כמו שהזהרתיך "אל תתחכם יותר (מדאי)" כך אני מזהירך מלהיות סכל לרדוף אחרי הבלי העולם באכילה ושתיה, ובמלבוש נאה, ובדירה נאה, ולא לחוש על הבורא כלל. 
למה תמות בלא עתך - שיגרום לך שתמות בקוצר ימים. 

טוב אשר תאחוז בזה - מצדקות וברשע להיות בינוני, כיצד? תשא אשה ותזהר באיסור הנידות לפי כוחך, אכול בשר והזהר מן הדם לפי כחך, ואם יבוא לידך שום מכשול בשגגה לא יחשב לך לעוון, כמו כן תאחוז בחכמה ובשכלות להיות בינוני, כיצד? לאכול ולשתות, וללבוש בגדים נאים, ולזכור הבורא בכל מעשיו.

 

 

 

ר' ישעיהו מטראני - ר' ישעיה ב"ר מאלי דטרני נולד בערך בשנת ד"א תתק"מ (1180) בעיר טראני שבאיטליה, ונחשב לאחד מגדולי איטליה הראשונים. כונה 'ר' ישעיה דטרני הזקן' או 'הראשון' ובקיצור 'רי"ד'. הרי"ד למד בבית מדרשו של ר' שמחה משפירא, ונשאר בקשר הדוק עם גדולי דורו באשכנז; תשובות שלו מובאות בספר 'אור זרוע' מאת חברו ר' יצחק ב"ר משה מווינה. כתב ספרים רבים ובין השאר את 'פסקי הרי"ד' - פסקים קצרים לפי סדר התלמוד, וכן את תוספות רי"ד - חידושים לתלמוד בכמה 'מהדורות'. דרכו הייתה לחזור כל העת על לימודו ולכתוב פירושים חדשים שפעמים סותרים את שכתב לפני כן. 

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ז'

 

"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (א)

השם הטוב, המוניטין של האדם, חשוב יותר משמן טוב. כלומר – דברים יקרים, עושר, חשובים פחות משמו הטוב של האדם.


"טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ-רוּחַ מִגְּבַהּ-רוּחַ" (ח)

הסיום טוב יותר מההתחלה, כי בהתחלה עדיין לא יודעים מה יהיה בסופו של אותו הדבר (כמובן שמדובר במקרה שבו הסיום טוב...).

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לשבח אדם הזוכה לסיים משימה שהתחיל.


"אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (טז)

פסוק זה מבטא יאוש מן החכמה ומן הצדיקות: מאחר שמעשי הצדיק אינם תריס בפני פורענויות הבאות לעולם, למה תרדוף צדק? ואל תתעסק יותר מדי בלימוד החכמה, מפני שגם היא אינה מבטיחה הצלחה בחיים (דעת מקרא). (אולם, יש לציין כי בפסוקים הבאים, סותר קהלת את העמדה הזו).

בעברית המודרנית, משתמשים בפתגם זה במשמעות שונה מעט: לא צריך להפריז יותר מידי בצדקנות יתר, בחומרות ובסגפנויות יתרות.

לקריאת פוסט מאת אראל סגל-הלוי המברר את פשר הפסוק

לקריאת פירושו של ר' ישעיהו מטראני


"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (כ)

אם תאמר: הרי יש לפעמים שצדיק אובד בצדקו, ומדוע לא ניצל בזכות צדקתו? על זה משיב קהלת: כי אין צדיק גמור שיעשה רק את הטוב, ואם גם נעלם ממנו חטאו על חטא זה הוא נענש (דעת מקרא).

בעברית המודרנית, פתגם זה משמש לאמירה שלא ניתן למצוא אדם שהוא כליל השלמות. כל אדם מועד לביצוע חטא כזה או אחר.

לשמיעת שיעורו של הרב אורי שרקי על הפסוק

Volver al capítulo

זהירות, עושר

 

קהלת ה', ט: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף" - תאוות הממון לעולם אינה באה על סיפוקה, והאדם נמצא במרדף מתמיד.

קהלת ה', יא-יב: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן: יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" - העושר עלול לגרום לבעליו לדאגות וצרות.

קהלת ו', ב: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ" - העושר הוא אשליה, הוא עלול להיעלם במהירות.

ירמיהו ט', כב: "כֹּה אָמַר ה'... אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" - העושר עלול לגרום לאדם להתהלל, להפוך לגאוותן.

משלי י"ח, כג: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" - העושר גורם לאדם לדבר בעזוּת, בחוצפה וביטחון עצמי מופרז, ולפגוע בעניים המתחננים לעזרתו.

משלי ל', ח: "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" - אדם שיש לו עושר מעבר למה שהוא צריך כדי לחיות, עלול לחיות חיים של שווא - רדיפת תענוגות ומותרות, ועלול להיכשל בכזב - לשכוח לקיים הבטחות שהבטיח לעזור לזולת.

משלי ל', ט: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" - אדם עשיר מדי עלול לשכוח את ה' ועלול גם לפגוע בזולת.

אנשים שאינם עשירים יכולים להסיק מכאן, שלא תמיד כדאי לשאוף להיות עשיר; אנשים עשירים יכולים להסיק מכאן כמה מסקנות מעשיות:

1. להיזהר מהתהללות.

2. לבקש עצות מאחרים, גם אם לא צריכים מהם עזרה כספית.

3. לא לזלזל בעניים: אמנם יש להם פחות רכוש, אך ייתכן שיש להם יותר תֹם, שלמות במידות, ויותר חכמת-חיים.

4. לעזור למי שנזקק ו/או מבקש.

5. לברך את ה' על כל הישג.

6. לא להיות בטוח מדי בעושר.

7. כמובן, שיש להשיג את העושר בדרך חיובית (חכמה, חריצות, ירושה), ולא בדרך שלילית (עושק, רמאות, ריבית, רדיפה תמידית, התחברות עם נוכלים).

לפתגמים וביטויים העוסקים בנושא הבעיתיות שבעושר


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ו'

 

"טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ..." (ט)

משמעות הפסוק היא שמכיוון שהנפש לא תימלא לעולם "וגם הנפש לא תמלא" (ז), כלומר: לאדם יש משאלות לב שלא יצליח להגשים, לכן יותר טוב מראה עיניים - דבר ממשי וקרוב, מאשר הלך נפש - משאלות לב רחוקות.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי "טוב מראה עיניים" כביטוי המדגיש את חשיבות המראה הישיר והבלתי אמצעי. ראיית הנעשה באופן ישיר טובה יותר מהתרשמות מ"כלי שני".

לעיון בדברי חז"ל מתוך מסכת יומא על הפסוק

 

Volver al capítulo

תפילה מתוך תקווה

 
פרק ה' החותם את המגילה שונה מהותית משאר הפרקים: הוא אינו מסודר בסדר אלף בית, אינו פותח באיכה, והוא כולו תפילה של העם לה' במצוקתו הגדולה. זהו מעין מזמור תהלים המשובץ בסוף מגילת איכה. כך משקף הפרק את המהלך המתחולל במגילה במעבר מסגנון המשפט וההתרסה של איוב על מר גורלו – ששיאה בפרק ג', אל קבלת הדין בפרק ד', והתפילה השלמה בפרק ה' המבטאת את קבלת דין.  
 
מלבד תיאורי החורבן והייסורים הקשים בפרק, החידוש העיקרי מצוי במסגרתו, ההופכת אותו לתפילה: 'זְכרֹ ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ... הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶי וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם' (א, כא) הפרק מסיים בתפילה ותקווה לגאולה וחידוש הברית. ממה נובעת תקווה זו? ראו את הניגוד בין שני המישורים של החורבן- בפסוקים יז-יח ולעומתם בפסוק יט. מהי משמעותו הרוחנית-דתית של החורבן?
 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ה'

 

"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף..." (ט)

פתגם זה מבטא את חוסר הסיפוק של האדם הרודף אחר העושר. אדם כזה תמיד ירצה יותר ממון ממה שיש לו, ולכן הוא איננו מרגיש "שבע" - איננו מסופק לעולם.


"מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (יא)

פסוק זה משווה בין האדם העמל, לבין האדם העשיר, ומראה את היתרון שבעמל לעומת העושר: אדם שעובד הרבה, ישן בלילה יותר טוב מאדם עשיר שאיננו צריך לעמול והדאגה לנכסיו מטרידה אותו ומפריעה לשנתו.

בעברית המודרנית משתמשים בחלקו הראשון של הפסוק "מתוקה שנת העובד" כדי לדבר בשבחה של המלאכה המזכה את העובד בשינה טובה לאחר יום עבודה מספק. 


"יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (יב)

לעיתים, העושר ממש מזיק לבעליו ומביא עליו צרות, כפי שמתואר בפסוק הבא: "ואבד העושר ההוא בענין רע" (יג) כלומר: העושר לא אבד סתם, אלא קרה משהו רע לעשיר, למשל: שודדים פגעו בו כדי לגזול את ממונו. 

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה גם לתיאור קשיים נוספים שהעושר מביא איתו, למשל: העושר מציב בפני הבעלים יותר מדי אפשרויות בחירה ומונע ממנו לבחור באופן נכון.


לקריאת פוסט בנושא הבעייתיות שבחיי העושר מאת אראל סגל-הלוי

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ד'

 

"טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" (ו)

חופֶן הוא חלל כף היד כשהיא כפופה, והוא משמש באופן טבעי גם בימינו מידת נפח, למשל בבישול. ואולם במקורותינו שימשה בדרך כלל צורת הזוגי 'חופניים', כלומר חופן כפול הנוצר מהצמדת כפות הידיים זו אל זו. חופניים – וכמובן חופניים מלאים – מכילים יותר מכף אחת, אפילו מלאה, וכבר אמר קהלת בהשוואה של נחת לעמל ורעות רוח: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" (מתוך אתר האקדמיה ללשון עברית)


"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם" (ט)

עדיף להיות בשניים (או יותר) מאשר לבד. בכל עניין בחיים – לשניים יש יותר כוח מאשר לאדם יחיד.


"... וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (יב)

חבל העשוי משלושה חוטים הוא חזק יותר. בפסוק משתמשים בדימוי של החוט המשולש לחבורה של שלושה אנשים, שהיא חזקה ובטוחה יותר. קהלת ממליץ לאדם להתחבר לאנשים ולא להיות בודד.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי זה גם עבור שלישיה של אנשים, וגם עבור שלישיה של דברים או אידאות שיש ביניהם קשר עז וחזק.

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ג'

 

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תחת השמים" (א) 

פתגם זה בא לבטא את ההבנה כי לכל דבר יש את הזמן והעיתוי המתאים לו.

קהלת משתמש בביטוי זה בצורה שלילית: אם לכל דבר יש זמן קבוע מראש, איזה ערך יש למעשי האדם - "מה יתרון העושה באשר הוא עמל" (ט)?

 

"כִּי-מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (יט)  

בפסוק זה טוען קהלת כי אין יתרון לאדם על פני הבהמה, מפני שלשניהם יש רוח חיים שלבסוף ניטלת מהם והם מתים.

בעברית המודרנית משתמשים בחלק מן הפסוק: "מותר האדם מן הבהמה", כדי לבטא את יתרונו של האדם על פני בעלי החיים בהיבטים שונים. משמעות זו הפוכה ממשמעותו הכוללת של הפסוק.

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת ב'

 

"לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עֹשָׂה" (ב)

משמעות הפסוק היא ששמחה התלויה בבידור, בשכרות ובהוללות, לא יכולה להימשך זמן רב (דעת מקרא).

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לצורך הבעת תמיהה על מצב רוח טוב או על הרגשת שביעות רצון ללא הצדקה.

 

"הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם-אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם" (יד)

משמעות הביטוי "החכם עיניו בראשו" היא שעיניו של החכם פקוחות, והוא מבין את המציאות, ושוקל בין טוב לרע.

אמנם, בסופו של הפסוק קהלת מביע את אכזבתו מכך שלמרות שהחכם מבין את המציאות טוב יותר, בכל זאת הוא מגיע לאותו מקום שהכסיל מגיע אליו - שניהם ימותו.

Volver al capítulo

רגע של עברית בקהלת א'

 

"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (ד)

משמעות הפסוק היא שבני האדם החיים באותו דור מסתלקים ועוברים מן העולם, ודור אחר בא לעולם במקומם.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כפשוטו, וגם כדי לומר שהכל חולף.


"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (ז)

קהלת מתאר את המחזוריות של המים בטבע, הנחלים הולכים אל הים, אך הים איננו מתמלא, מפני שהמים מתאדים, חוזרים אל העולם כגשם, ושוב זורמים בנחלים אל הים. בפסוק זה, וכמו בפסוק שהזכרנו לעיל, קהלת מתכוון לתאר את חוסר התכליתיות של החיים בעולם, החוזרים על עצמם בלי סוף ובלי תכלית.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כדי לתאר דבר שיכול להכיל עוד ועוד, בלי הגבלה, וכן כדי לתאר דברים שונים שמובילים לאותה תוצאה.


"מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן" (טו)

מחשבות האדם מעוותות, מעוקמות, עד כדי כך שאינן יכולות להיות תקינות וישרות.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לתאר דברים שהאדם מוגבל ביכולתו לשפרם.


"וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ" (יז)

רעיון רוח הוא מחשבה שאין בה ממש, מפני שאינה מניחה את דעתו של החכם החוקר.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי זה לתאר תוכנית שטותית וטפשית.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.