בתוך רשימת התולדות מסתתר בפרקנו סיפור מוזר מאוד - בני אפרים מומתים על ידי אנשי גת, אפרים מתאבל עליהם ובתו שארה בונה ערים בארץ כנען (כ-כד). דבר זה תמוה ביותר. אפרים ובניו נולדו במצרים וכנראה מתו במדבר כשאר יוצאי מצרים. כיצד, אם כן, מסופר לנו על מעלליהם בארץ כנען?
לאורך הדורות התמודדו פרשנינו עם שאלה זו. חז"ל הציעו שבני אפרים יצאו ממצרים לפני הקץ, והובסו על ידי בני גת עם כניסתם לארץ. תלמיד רס"ג מציע שבימי יוסף, הלכו צאצאיו לכנען ובנו בה ערים. ר' יהודה החסיד, מציע הצעה נועזת אפילו יותר. לשיטתו בזמן השעבוד בני יוסף הורשו על ידי פרעה לחזור לארץ כנען ולתקן את ירושתם, מחמת כבוד אביהם. הם היו מושיבים דיורים בארץ כנען ולוקחים מהם מס. כך להבנתו, עשתה שארה, בערים שבנתה.
אולם, אם נתבונן בפסוקים נראה שניתן להסביר את הסיפור באופן פשוט יותר. מות בני אפרים מנומק במילים "כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם" (כא). עד כה הבנו שבני אפרים ירדו לקחת את מקניהם. אולם, ניתן להסביר בפשטות, שאנשי גת ירדו מכנען למצרים לקחת את מקניהם. במצרים נוצר עימות ביניהם לבין בני אפרים ובני אפרים נהרגו. יתכן גם, ששארה נולדה במצרים בשלב מאוחר יותר והגיעה לארץ בזמן הכיבוש.
אולם גם אם נמצא דרך לתרץ את הסיפור, הבעיה נשארת בעינה - בעל ספר דברי הימים בחר להציג את הסיפור באופן שישתמע ממנו שלא הייתה יציאת מצרים. המשך הספר ממשיך במגמה זו אך בצורה מתונה יותר, יציאת מצרים מוזכרת מספר פעמים אך אזכורים אלה מועטים ואגביים.
מדוע בעל דברי הימים מטשטש את קיומה של יציאת מצרים?
ספר דברי הימים נכתב על ידי עזרא בתחילת ימי שיבת ציון. ידועים הפסוקים מירמיהו על הגאולה בה: "לֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה..." (ירמיהו כ"ג, ז-ח). בעקבות פסוקים אלה סובר בן זומא, במחלוקת הידועה לנו מההגדה, שבימות המשיח לא יזכירו את יציאת מצרים. לעומתו, סוברים חכמים שיציאת מצרים לא תעקר לגמרי, אלא שיהיה שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לה. נראה שעזרא נוקט בשיטה זו. הוא ממעט להזכיר את יציאת מצרים ובאופן זה מעצב בקרב שבי ציון את התודעה שהגאולה שבתוכה הם נמצאים היא גאולה העולה אפילו על יציאת מצרים.
סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך תש"ע