והדברים עתיקים

 

רבים מהפסוקים ברשימות היחס קשים מאוד להבנה וכיוון שקשה לפרשם על דרך הפשט נדרשו עליהם דרשות רבות.

בגמרא בפסחים (ס"ב עמוד ב) נאמר: ... אמר מר זוטרא: בין אצל (דברי הימים ח, לח) לאצל (דברי הימים ט, מד)  טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא... [היו ארבע מאות דרשות על מקראות אלה, עד כדי כך מרובות היו הדרשות על ספר דברי הימים].

בפרק ד' פס' כב מופיעה הערה בסוף פסוק קשה במיוחד: (כב) וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כזֵֹבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

מהי משמעות הביטוי "והדברים עתיקים"? עיינו במפרשים השונים:

ספרי במדבר פיסקה עח ד"ה (עח) ויאמר: "ויואש ושרף אשר בעלו למואב" יואש ושרף זה מחלון וכליון יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" שנשאו נשים מואביות. "אשר בעלו למואב" שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" כל אחד ואחד מפורש במקומו.

רות רבה (לרנר) פרשה ב ד"ה [א] ושם האיש: והדברים עתיקים ר' אייבו אמר, הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם. ר' יודה בר' סימון אמר הדברים הללו אמורים [כאן] ומפורשים במקום אחר.

רד"ק דברי הימים א פרק ד' פס' כב: והדברים עתיקים - פי' זה שאמרנו כי יואש ושרף בעלו למואב אף על פי שלא נמצא זה בספרי הנבואה הם מדברי' ידועים בקבלה ובמסרה ונעתקים איש מפי איש, ויש מפרשים כי והדברים עתיקים חוזר על כל מה שכתב עזרא הנה מיחס התולדות, כי הדברים הנכתבים הנה אף על פי שלא תמצאם כתובים בספר מספרי הנבואה לא תאמר איך ידע כל זה עזרא דברים שלא היו בימיו כי הדברים מקובלים כלם.

מצודת דוד דברי הימים א פרק ד' פס' כב: והדברים עתיקים - כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן ונשכח מן הבריות.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

המסר של כיבוש ירושלים

 

בתקופת שיבת ציון, אז חי מחבר ספר דברי הימים, מצבה של ירושלים עגום, מעמדה ירוד, והיא נחשבת לעיר רפאים שמפחיד ללכת אליה ולהסתובב בה. מחבר דברי הימים הכותב מחדש את סיפורי התנ"ך, וכמו מדרש מעצב אותם בהתאם למסרים המתאימים לדורו, מנסה להתמודד עם בעיה זו באמצעות סיפור כיבוש ירושלים. 

באמצעות הסיפור הלקוח משמואל ב פרק ה' מנסה המחבר לשנות את תודעת בני דורו, להפוך את ירושלים לעיר משמעותית ולעודד את הישיבה בה. לשם כך הוא מזכיר את כיבוש ירושלים בתור המעשה הראשון של דוד כמלך, ומשנה מהמסופר בשמואל. בשמואל נאמר כי המשתתפים בכיבוש העיר הם דוד ואנשיו, ואילו על פי דברי הימים כל העם שותף בכיבוש – "וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם" (ד). בנוסף, מִספר שמואל עולה כי דוד לא כבש את כל העיר, ואילו כאן מתואר כיבוש מלא. גם בפסוק "וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת־שְׁאָר הָעִיר" (ח) יש מעין קריצה לשבי ציון. המחבר מכיר את הקשיים והטרדות המעסיקים את אנשי דורו ורומז להם שלא ידאגו, אחרי שיושלם כיבוש ירושלים תהיה להם גם רווחה כלכלית.

רשימת הגיבורים הצמודה לכיבוש ירושלים, קשורה גם היא למסר של המחבר. בספר שמואל רשימת הגיבורים כתובה בסוף הספר, פרקים רבים אחרי כיבוש ירושלים, אך בדברי הימים בחר המחבר להצמיד אותה לכיבוש העיר, כדי להראות שאחרי כיבוש ירושלים יש תמיכה של הגיבורים במנהיג.

כך, באמצעות מיקום הסיפור, שינוי פרטים ורמיזות לגבי רווחה כלכלית ותמיכה במנהיגות, מבקש המחבר לעורר בשבי ציון שינוי תודעתי, לגרום להם להבין את חשיבותה ומשמעותה של ירושלים ולעודד אותם להתיישב בה.
 

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

בני אפרים בארץ?!

 

בפרקנו יש נתון מעניין ומפתיע על בני אפרים: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם... וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ" (כ-כב). בני אפרים נתקלו במלחמה עם אנשי גת (פלישתים), בהמשך מתואר שבִּתו של אפרים בנתה ערים בארץ (כד). ידיעות אלו משונות מאוד. מהידוע לנו אפרים נולד וחי במצרים, ולא שמענו על כך שהוא גר בארץ. מפסוקים אלו נשמע שאפרים חי עם ילדיו בארץ, ואף הקימו ערים כאן.

הפרשנים הכירו היטב את הפסוקים האלה, ולא התעלמו מהם. חז"ל כבר היו ערים לקושייה: "אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו" (סנהדרין צב:) כלומר הם יצאו ממצרים מוקדם יותר ונענשו על כך.

רד"ק מניח שהסיפור הזה אירע במדבר: "והרגום אנשי גת וזה היה במדבר, כי בארץ ישראל לא יוכל להיות".

ר' יהודה החסיד פירש את הדברים אחרת: "ולישראל היו להן הרבה נחלות בארץ כנען של אביהם... שכל זמן שהיו ישראל במצרים... שהלכו זרע יוסף... ובנו כרכים בארץ כנען על נחלותיהם ומושיבים בהם עבדים...". כלומר האירוע התרחש בזמן שהות אפרים במצרים.

חלק מן החוקרים המודרניים רואים כאן מסורת שונה וסותרת לדברי התורה: "מסורת חיי אפרים ובניו בארץ ישראל היא אפוא מן העדים הבודדים למסורת חלופית על אודות תולדות ישראל בעידן המקרא, מסורת שאינה יודעת את סיפור ירידת כל משפחת יעקב למצרים ועליית כל השבטים ממנה" (י' זקוביץ וא' שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, תל אביב 2004, עמ' 149).

נראה לי כי הגישה של זקוביץ ושנאן מעט מרחיקת לכת. לא מדובר כאן במסורת שאינה יודעת את סיפור ירידת כל משפחת יעקב למצרים, אלא מציאות מורכבת יותר מזו שמתוארת בספר שמות. כשהתורה מדברת על יציאת מצרים היא עוסקת בכל העם, וביציאת מצרים כנרטיב מרכזי של ספר שמות, אך כפי שעולה מהפסוקים שבפרקנו המציאות הייתה מורכבת יותר. ניתן לבחור בכל אחד מהפתרונות שהועלו כאן, אך נראה שלפי כל אחד מהפתרונות המסר המרכזי הוא שאירועים היסטוריים הם לא מתמטיקה, והמציאות רחוקה מלהיות אחידה וסכמתית כפי שאנו נוטים לשרטט.

Volver al capítulo

מדוע זכו חלק מהשבטים לפירוט רב?

 

הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים מלאים ברשימות יחס של שבטי ישראל, שחלקן ארוכות ומפורטות, וחלקן קצרות ומצומצמות. סקירת הרשימות מעלה כי השבטים הזוכים להתייחסות רחבה ומפורטת הם שבטי יהודה (מוזכר לאורך פרקים ב'-ד'), לוי (סוף פרק ה' וכל פרק ו'), ובנימין (כל פרק ח').

מדוע זוכים דווקא שבטים אלה לפירוט רב כל כך?

על פי המסורת היהודית עזרא הסופר הוא שכתב את ספר דברי הימים. כדי לכתוב את רשימות היחס נעזר עזרא במקורות וברשימות שהיו בידי אנשי שיבת ציון בתוכם ישב. מכיוון שרבים משבי ציון השתייכו לשבט יהודה, והאחרים לשבטי לוי ובנימין, מקורות המידע המפורטים ביותר שהיו בידי עזרא היו על שבטים אלה. על השבטים האחרים היה לו פחות מידע, ולכן יכול היה לכתוב עליהם פחות, ועל שבטים מסויימים, דן וזבולון, נראה כי לא היה כל מידע, שכן הם כלל אינם נזכרים בפרקי היחס.

הרלב"ג מביא סיבה נוספת לפירוט ברשימת שבט בנימין. לדבריו, הרשימות נועדו לא רק לתיעוד, אלא גם להעברת מסרים. הרשימה הארוכה של בנימין מעידה על החסד שעשה ה' עם שבט בנימין, בכך שסייע להם לגדול ולהתרבות כשבט אחרי שנשארו מהם 600 גברים בלבד בעקבות המלחמה שהייתה לאחר מקרה פילגש בגבעה.

גם על רשימת היחס של שבט לוי הוא מסביר כי נועדה להעביר מסרים: רשימת הכהנים הגדולים, שרובם מצאצאי פנחס, מלמדת על קיום ההבטחה של ה' לפנחס, ובנוסף מתוך הנאמר במהלך הפרק העוסק בלויים לומדים על מצוות הלויים לשיר במקדש. תפקיד זה לא נזכר במפורש בתורה, ואילו כאן הוא מצויין בפירוש.


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

מקומו של אשר

 

ברשימות היחס שבפרקים הראשונים בספר דברי הימים מובאות רשימות שושלות של השבטים השונים. תחילה מוזכר יהודה, אחריו שמעון ולאחר מכן ראובן, גד, מנשה (שנים וחצי השבטים), לוי, יששכר, נפתלי, מנשה, אפרים, אשר ובנימין. על פי פרופסור אהרן דמסקי, השבטים מוזכרים על פי סדר הנחלות שלהם כאשר מתחילים מיהודה וממשיכים נגד כיוון השעון, דרומה לשמעון, ממנו לשנים וחצי השבטים שבעבר הירדן המזרחי, משם לשבטים הצפוניים ודרומה אל השבטים שבמרכז הארץ.

הסבר זה מסתדר יפה עם רוב הרשימה, אך אזכורו של אשר בין אפרים לבנימין אינו מתאים, שהרי, לכאורה, לפי סדר הנחלות אשר נמצא בצפון הארץ ואמור היה להיזכר קרוב לנפתלי וליששכר. 

פרופסור דמסקי מסביר שמכאן לומדים שאשר ישב במרכז הארץ, סמוך לנחלת מנשה ואפרים. סימוכין לרעיון זה ניתן למצוא ביהושע י"ז,ז – "וַיְהִי גְבוּל־מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי שְׁכֶם", ממנו נראה כי גבול נחלת מנשה גבל בנחלת אשר באזור שכם. בנוסף, על פי המחקר, השמות שברשימות בפרקים הראשונים של דברי הימים אינם של אנשים, אלא של מקומות. נראה כי המקומות הרמוזים ברשימה של אשר הם של מקומות במרכז הארץ ולא בצפונה: שרח – תמנת סרח (בקרבת אריאל), ישוי – איסאוויה (בקרבת שילה), בירזית – ביר זית.

כלומר, לפחות בתקופה מסוימת, שבט אשר ישב במרכז הארץ קרוב למנשה ולאפרים. על פי דמסקי, השבט התפלג וחלקו התיישב בצפון הארץ וחלקו במרכזה. אחרים סוברים כי בהתחלה ישב שבט אשר במרכז הארץ ולאחר מכן עלה צפונה, ויש הטוענים שלהיפך, בתחילה ישב בצפון ומאוחר יותר ירד דרומה.


סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

רשימות היחס של שבטי ישראל

 

פרק ב' בדברי הימים פותח פירוט של רשימות יחס של שבטי ישראל, שיימשך עד לפרק ט'. מעיון ברשימות ניתן ללמוד פרטים רבים.

1. מפרק ב' ועד סוף פרק ט' מפורטות רשימות יחס של שבטי ישראל. שימו לב לשוני בין סדר הופעת השבטים בפסוק הפתיחה בפרק ב' פס' א לבין הסדר בו מתחילות רשימות היחס מיד בפסוק שאחריו (ג). מה משמעות שינוי זה בסדר השבטים לדעתכם? עיינו גם בפרק ה', א-ג ובפרק כ"ח, ד.

2. עיון ברשימות היחס בפרק ב' מגלה את הקשר המשפחתי בין דוד לבני צרויה (פס' טז). נתון זה הכתוב רק בדברי הימים שופך אור חדש ומרתק על הקשר העמוק והמורכב בין דוד ובין בני צרויה. נסו לדלות מידע חדש על גיבורי התנ"ך המוכרים לכם ועל קשרי המשפחה ביניהם. חישבו מה משמעות פרטי מידע אלו להבנת דמותם.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

יחוסו של קֹרח

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (במדבר ט"ז, א)

 "בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח. בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א' ו', כב-כג)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קרח סימן ד

"בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר ט"ז, א) - ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל?
זה שאמר הכתוב: "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי" (בראשית מ"ט, ו): 
"בסודם אל תבא נפשי" - אלו המרגלים.
ו"בקהלם אל תחד כבודי" - זה קרח.
אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, לא במרגלים ולא במחלוקתו של קרח יזכר שמי על אותן רשעים שעתידים להכעיס,
ואימתי יכתב שמי עליהם?
כשהם מתיחסין ועומדין על הדוכן,
שנאמר: "בן תחת בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" (דברי הימים א ו', כב-כג)

 

 

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

שבט יהודה - לא רק ייחוס

 

פרשת יחוסי יהודה היא המפורטת ביותר בספרנו, ועיקר יחוסי בני יהודה הם יחוסי בני תמר, כלתו של יהודה, ובין יחוסים אלה יחוסי בני פרץ תופסים מקום בראש.

ברשימות היוחסין ניתן להבחין בין שני סוגים:

א. רשימות העוסקות ביחוסי ראשי המשפחות, אגב ציון או רמז למקומות ישוביהם, ומי מהם נהיו אבות לישובים שונים.

ב. רשימות יוחסין, המוסרות אך ורק את השתלשלות סדר הדורות, ואלה האחרונות משובצות ומשולבות ברשימות מן הסוג הראשון או נספחות אליהן.

כמה מהרשימות העוסקות בסדר הדורות והשתלשלותם נכתבו לשבח, ואחת, לפחות, לגנאי.

לשבח - כגון יחוסיו של רם בן חצרון בן פרץ, עד דוד השביעי. (ב', י-טו), עמו ועם ביתו כרת ה' ברית עולם, או יחוסי בני מלכות בית דוד, משלמה ועד לשבעת בני אליועיני, שחיו בזמן המחבר (ג', י-כד). לשבח היא גם פרשת יחוסיו של בצלאל בן אורי בן חור (ב', יט-כ) שהקים את אוהל מועד.

רשימות יוחסין אלה באות ללמדנו שבני "מלכות עולם" ובני בוני המקדש מיהודה הם.

ולגנאי - היא רשימת היוחסין הארוכה של אלישמע (ב', לה-מא), מצאצאיו של ירחמאל עם אשתו "האחרת" (ב', כו). דומה שרשימת יוחסין זו נכתבה אם מתוך קפידה על טהרת המשפחה, האוסרת על מצרי לבא בקהל ה'; אם מפני שאלישמע הוא כנראה אבי זקנו של ישמעאל, רוצחו של גדליה בן אחיקם.

מפת הישובים של שבט יהודה המופיעה בדברי הימים רחבה וכוללת כמעט את כל הר יהודה ושפלתו ואת כל מרחבי הנגב... אבל מסתבר שכבר בימי קדם חרג יהודה מתחום נחלתו הרחבה כשלעצמה, ובניו התישבו גם בחבלים אחרים, רחוקים מעיקר נחלתם, וזאת כתוצאה מחיתון עם בני שבטים אחרים.

מפרקים אלה ניתן ללמוד גם שלא כל משפחות יהודה עסקו בחקלאות או בגידול מקנה. כמה מהן נתייחדו לאמנויות, כגון משפחות סופרים (ב', נה), משפחות בית עבודת הבץ (ד', כא), והיוצרים (ד', כג). הכלל העולה מכך הוא ששבט יהודה היה מצוין הן בחכמי התורה וחכמי הלב, והן בחכמי כל מלאכה.

ניתן ללמוד שראה מחבר הספר בדוד וביתו את עיקר ספרו ותכלית חיבורו, ואכן עסק ביחוסי דוד בתחילת הפרשה (ב', ד-טו) וחזר ועסק בבני דוד ובמלכות בית דוד באמצע הפרשה (ג'), ובלשון מלכות אף חתם את הפרשה: "עם המלך במלאכתו ישבו שם" (ד', כג).


נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א, עמ' צז-צט

Volver al capítulo

קיום הבטחות ה' לאברהם

 

עיקרו של פרק א' הוא תולדות הדורות הראשונים מאדם עד ישראל. הפרק כולו מעוגן בספר בראשית ומסכם תולדות אלה על דרך התמצית.

הדגשת הכתוב על שינוי שמו של אברהם (פס' כז) באה לרמוז לשנוי המהות ולייעוד שהוטל על אברהם להיות ברכה ("והיה ברכה"), ולממש באורח חייו דגם ברכה לכלל אומות העולם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב, ב-ג). אבל לא כל בני אברהם היו ראויים לברכת אברהם. אף על פי כן, הכתובים מונים את כל שבעים בני אברהם, ללמדנו כיצד נברר ונבחר ישראל, ברירה אחר ברירה - מצד אחד. ומצד שני - כיצד הקב"ה מקיים את דברו לאברהם בסמוך לכריתת הברית עמו: "אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים" (בראשית י"ז, ד-ה). 

הכתובים מונים תחילה את שנים עשר הנשיאים של ישמעאל, והוא קיום הדיבור לאברהם: "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרבתי אותו במאד מאד, שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול" (בראשית י"ז, כ). ומצאנו, שכבר בימי יצחק ויעקב קיימת אומה ששמה "ישמעאלים" (בראשית ל"ז, כה-כח), וכיוצא בזה גם בני קטורה, ששלחם אברהם בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם (בראשית כ"ה, ו) נעשים שבטים העומדים ברשות עצמם, וכמה מהם (מדינים ומדנים) נזכרים בפרשת מכירת יוסף (בראשית ל"ז, כח).

הכתובים כאן ובתורה מונים לא רק את בני עשיו ואלופיהם אלא גם את בני שעיר החורי (לח-מב), ללמדנו כיצד חלק מהארץ המובטחת לאברהם בברית בין הבתרים היה ירושה לעשיו בן בנו.

ומנו הכתובים שמות שמונת מלכי אדום הקדומים, כדי ללמדנו שגם בבן זה של אברהם נתקימה לא רק ברכת ירושת הארץ, אלא גם הברכה שנתברך בסמוך לברית שנכרתה עמו: "ומלכים ממך יצאו" (בראשית י"ז, ו), וכל זה לפני "מלוך מלך לבני ישראל" (מג).

וחתמו הכתובים במניין בני ישראל (דבה"א ב', א-ב) כי הם העיקר בספר תולדות אדם ותכליתו, ועל ידם נתקימה ברכת אברהם בהיסטוריה - "סגולה מכל העמים" (שמות י"ט, ה).

נמצא שכל הפרשה משמשת מעין מבוא היסטוריוסופי לתולדות ישראל, שמגילות יוחסיו מתפרשות להלן, בפרקים ב'-ט'.


נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א, עמ' מ-מב

Volver al capítulo

כוחה של תשובה

"וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ" (דברי הימים א ג', יז)

 

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה ד"ה תשובתו של יכניה

ר' אחא בר אבון בר בנימן בשם ר' אבא ברא דר' פפי:
גדול כוחה של תשובה שביטלה את השבועה וביטלה את הגזירה.

ביטלה את השבועה מנין? 
"חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך" (ירמיהו כ"ב, כד),
וכתוב: "ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם ה' צבאות" (חגי ב', כג).

ביטלה את הגזירה מנין?
"כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומשל עוד ביהודה" (ירמיה כ"ב, ל).
וכתוב: "ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו" (דברי הימים א ג', יז).

אמר ר' תנחום בר ירמיה: אסיר - שהיה חבוש בבית האיסורים.
שאלתיאל - שממנו הושתלה מלכות בית דוד.

אמר ר' תנחומא: אסיר - שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה.
שאלתיאל - שנשאל לבית דין למעלן והתירו לו את השבועה.

 

 

 

פסיקתא דרב כהנא - מדרש אגדה המכיל דרשות על הפרשות בתורה הנקראות בחגים ועל הפטרות הנקראות בשבתות מיוחדות. המדרש הוא ארץ ישראלי והוא נערך במאה החמישית או השישית (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.