מעשה יואש בדברי הימים

 

בניגוד לספר מלכים שמדגיש את הצד הממלכתי במעשה יואש, ספר דברי הימים מדגיש את חומרת מעשהו של יואש בפן האישי-הפרטי. עוד ברקע לסיפור מלכותו מובלט הקשר בין יואש ליהוידע - "וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל־יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן" (ב). בנוסף, מופיעים ברקע למלכות יואש גם פרטים ביוגרפיים על יהוידע - הולדת בניו, מותו וקבורתו "בְעִיר־דָּוִיד עִם־הַמְּלָכִים" (טז) - פרטים שרק בהמשך נבין את חשיבותם.

לאחר מות יהוידע מסופר כי יואש עוזב את עבודת ה' ואת בית המקדש, ופונה לעבודה זרה. ה' שולח לו נביאים שיוכיחו אותו וידחפו אותו לחזור לדרך הישר, אך הוא אינו מקשיב להם. ולא רק שאינו מקשיב לנבואותיהם, הוא גם שולח את אנשיו לפגוע באחד מהם ולהשתיק אותו. הנביא שנרצח אינו איזה נביא אקראי, אלא לא אחר מאשר זכריה, בנו של יהוידע הכהן. "וְלֹא־זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת־בְּנוֹ" (כב). כפיות הטובה של יואש מושלמת – הוא הורג את בנו של האיש שהציל אותו ואימץ אותו עצמו לבן, ואף עושה זאת באותו מקום בו ניצל. יהוידע ואשתו החביאו את יואש בבית המקדש, ושם, "בַּחֲצַר בֵּית ה'" (כא), בנם נרצח במצוותו.

יואש גמל ליהוידע באופן הפוך ומנוגד לחלוטין לטובה שגמל איתו, ונענש על כך במידה כנגד מידה. זכריה נרצח לאחר שאנשי יואש קושרים עליו, וכך גם יואש – "הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל־מִטָּתוֹ וַיָּמֹת" (כה). במיוחד בולט הניגוד בין סופו של יואש לסופו של יהוידע. יהוידע, שאינו מלך, מת שבע ימים ונקבר עם המלכים, ואילו יואש מת מוות לא טבעי, בחולאיים ובייסורים, לאחר שמורדים בו והורגים אותו, ואינו נקבר בקברי המלכים למרות היותו מלך מבית דוד.

עוד על עונשו של יואש שנהג בכפיות טובה ראו בדברי רש"י והמכילתא


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באדיבות ישיבת ברכת משה מעלה אדומים

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

אחים רחמנים

"וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל-מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן-הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל-כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר-הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ, שֹׁמְרוֹן" (דברי הימים ב כ"ח, טו)

 

מדרש תנאים לדברים פרק כ פסוק ג

"אתם קרבים היום למלחמה על איביכם" (דברים כ', ג) -
לא על אחיכם - לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם,
כענין שנאמר (שופטים כ"א, ג): 
"ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל" וחזרו ויישיבו את השבט במקומו.
ולא כענין שנאמר (דברי הימים ב כ"ח, ח-טו):
"וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות... ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם:  הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע... ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם... ויקומו... ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון".
על איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. 

 

 

 

מדרש תנאים לספר דברים - מדרש אבוד לספר דברים מבית מדרשו של רבי עקיבא. חוקרים שונים, החל מרד"צ הופמן ועד מנחם כהנא החלו בשחזורו מתוך 'מדרש הגדול' ומקטעי גניזה.

Volver al capítulo

מה היה כתוב בספר?

"כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה" (דברי הימים ב ל"ד, כד)


את כל האלות -

הוא פירוש על מה שכתוב במלכים "את כל דברי הספר" (מלכים ב כ"ב, טז),

שקראו לפניו אז את התוכחה שבמשנה תורה,

ואמרו חז"ל שמצאוהו נגלל בפסוק "יולך ה' אותך ואת מלכך" (דברים כ"ח, לו),

וקראו לפניו במקום שמצאו נגלל. 

 

לשמיעת שיעורו של הרב אורי שרקי העוסק במציאת ספר התורה בימי יאשיהו

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

סוף מלכות יאשיהו

 

פרקים ל"ד ול"ה מתארים את מלכותו של יאשיהו, אחרון מלכי יהודה הצדיקים, את התקוות הגדולות שנתלו בו, ואת אחריתו הטרגית

א. השוו את הפסקאות המתארות את מותו של יאשיהו במלכים ודברי הימים: מל"ב כ"ג פס' כט-ל; דה"ב ל"ה פס' כ-כד. מהם ההבדלים? האם בעל דברי הימים רומז לסיבת מותו של יאשיהו? דייקו מתוך הפסוק.

ב. למרות נבואת השלום של חולדה נהרג יאשיהו בקרב מול פרעה. עיינו בשו"ת הרדב"ז, כיצד הוא מסביר את מותו של יאשיהו ואי התגשמות נבואת חולדה? אילו תשובות אפשריות לקושי הוא פוסל?

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלח:
וכן ביאשיהו מלך יהודה כתיב על ידי חולדה הנביאה "ונאספת אל קברותיך בשלום" ולבסוף נהרג במלחמת פרעה נכה שנאמר "ויורו המורים למלך יאשיהו" ומה מיתת שלום היא זאת? 
יש מקצת מרז"ל אומרים כי נענש, לפי שלא שמע יאשיהו אליו, כי מפי האלהים היה אומר, כי "אלהי" האמור ביאשיהו קדש, כי ירמיה הנביא ע"ה נתנבא על זה.
הרי לך כי זה היעוד לא תתקיים כלל לפי שגרם החטא. 
ולדעת האומרים כי אלהים האמור כאן ע"ז, יקשה יותר, שאעפ"י שלא חטא לא נתקיים היעוד. והכתוב מעיד עליו וכמוהו לא היה לפניו מלך וכו' וליכא למימר כיון שלא נקבר בקברות אבותיו ולא באה הרעה בימיו מה אסיפת שלום היא זו? דכמה מלכים רשעים גמורים היה להם כן. 
ועוד דאין לך רעה גדולה ונקמה עצומה מליפול בחרב שונאו והוא גדולה שבקללות שבתורה, וכ"ש אחר יעוד ונאספת אל קברותיך בשלום.
לכן אני אומר כי צריך תנאי שני כי לא היה יעוד הנביא אלא א"כ יעמוד בעל היעוד במקומו ובביתו ולא יתגרה בדעת אחרים אבל שיכניס עצמו בסכנות זה אינו בכלל היעוד... ועל זה וכיוצא בו נאמר יש נספה בלא משפט.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

המהפכה ומציאת הספר

 

1. יאשיהו מטהר את הארץ מעבודה זרה טיהור מקיף:

א. קראו את פסוקים א-ז ועמדו על משך הזמן של התהליך ומה הוא כולל.

ב. השוו את פס' ה בפרקנו למלכים א י"ג פס' א-ב, שימו לב לקיום הנבואה העתיקה.

ג. שימו לב לגבולות הגאוגרפיים של הרפורמה של יאשיהו, היזכרו במסגרת הזמנים, מתי מולך יאשיהו, מתי גלתה מלכות ישראל. כיצד ניתן להסביר את הימצאותם של יהודים בערי הצפון? מהי משמעות העובדה שיאשיהו מולך על כל ארץ ישראל? ראו גם:

רש"י על פס' ו: ובערי מנשה ואפרים וגו' - מאותן עוללות שנשתיירו מחרב ומשבי סנחריב. בחרבותיהם - בהר בתיהם כתוב לפי שלא היו כי אם עוללות מעט נתייראו לישב בשפלה כי אם לקבוע בהר בתיהם.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב: מלמד שירמיה החזירן [את עשרת השבטים], ויאשיהו בן אמון מלך עליהן... וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל? אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן.

2. מציאת הספר ותגובת המלך:

א. קראו את פס' יד, איזה ספר מצא חלקיה? נסו לחשוב על אפשרויות שונות, היעזרו בכינויים השונים שמתכנה הספר לאורך הפרקים, עיינו בדברים ל"א פס' כד-כו ובמפרשים:

רש"י פס' י"ד: את ספר תורת ה' ביד משה - משנה תורה.

ר"י אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי, כב: ומה שמצינו ביאשיהו שחרד חרדה גדולה על ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן בית ה', לא שלא היה נמצא בידם ספר תורה או פתשגן כתב הדת, שהרי ירמיה הנביא היה קיים. אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדי עבודה זרה ומכעיסים את השם... לפיכך חשש אחד מן הכוהנים שאם יבוא ליד המלך ספר התורה שכתב משה, שיקדור את האזכרות שבו, ובעבור זה גנזו בין שורות הבניין. ואח"כ בימי יאשיהו, אשר שב אל השם בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה, חפשו אחר הספר הזה ולא מצאוהו. וכשחיזקו את בדק הבית, מצאו חלקיה בין שורות הבניין והיה בעיניו כמוצא שלל רב, שלח אל המלך לאמור ספר התורה מצאתי, כלומר ספר התורה הידוע, שעשה משה, ולא אמר ספר תורה מצאתי.

ב. בפרשנות המסורתית יש תמימות דעים על כך שבמציאת ספר התורה יאשיהו קרא את הקללות בספר דברים פרקים כ"ז-כ"ח, ובפרט את פרק כ"ח פס' לו. קראו את הפסוקים ונסו לחשוב מה משמעותם עבור המלך. עיינו גם במפרשים על הביטוי "ויהי כשמוע המלך":

רש"י פס' יטויקרע את בגדיו - כששמע שהיו קורין (דברים כ"ח) יולך ה' אותך ואת מלכך וגומר ודרש בעצמו אשר תקים עליך העם המליכו ולא נביא על פי הדבור.

רד"ק: כי שם נרמז עניין גלות שומרון וגלות יהודה עם מלך יהודה כמו שביארנו שם.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

גביית המעשרות

 

אחרי חגיגות הפסח, המסתיימות בשמחה גדולה, מבסס חזקיהו את שלטונו ואת קיום מצוות ה' בעם. בפרק ל"א מתואר תהליך הסדרת העבודה במקדש, וחיזוק הכוהנים והלווים על ידי אכיפת גביית המעשרות ומתנות הכהונה.

לפרק ל"א אין מקבילה בספר מלכים ויש בו תיאור ייחודי של גביית המעשרות, הפיקוח עליהם, אחסנתם וחלוקתם.

1. קראו פסוקים ד-יט ועמדו על השלבים השונים של התהליך: מה כללו התרומות, באיזו עונת שנה הן התקיימו, היכן אחסנו את המזון הרב. שימו לב לאופן החלוקה, ולהדגשה על הנאמנות והשוויון, ועמדו על הקבוצות השונות בתוך הכהונה והלוויה.

2. עיינו בפס' ד, מה תפקידם של הכוהנים והלווים לפי פסוק זה? השוו דברים י"ז פס' יח; מלאכי ב פס' א-ז.

3. הבנת חשיבות מפעלו של חזקיהו מתחזקת למקרא התיאור בנחמיה י"ג פס' י-יא. האם תוכלו לראות קשר בין הפרקים? (היזכרו בעובדה שספר דברי הימים נכתב בתקופה הפרסית).


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

ויגבה לבו בדרכי ה'

 

בפרק שלפנינו נאמר על המלך יהושפט:

"וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה" (ו).

למרות שמידת הגאווה וגבהות הלב היא מידה מגונה, הכתוב משבח את יהושפט על כך שלבו גבה בדרכי ה'. לאור זאת, יש לברר מהי הגאווה הרצויה ומהי גאווה שאיננה רצויה; מתי גאווה נחשבת לגאות ה' ומתי היא נחשבת לגאוות האדם?

ר' אברהם יפהן (המוסר והדעת, פרשת ויקהל, עמוד קי"ח) מסביר שתודעת האדם בדבר ערכו ומעלתו כיציר כפיו של הקב"ה וכמי שמוכן לקרבת אלוקים, מותרת ורצויה. אדם שתודעת ערכו ומעלתו יחסרו לו לא יראה את עצמו ראוי לקרבת אלוקים ולא ישאף לכך, ולכן הוא גם לא יפעל כדי להשתפר ולהתקדם.

התורה דורשת מכל יהודי להכיר בערכו הרם ולעמוד באומץ לב בכל המצבים.

גם הרב חיים פרידלנדר עסק בסוגיה זו, ואלו הם דבריו (שפתי חיים, מדות ועבודת ה', חלק א', עמודים קי"ב - קי"ג):

"באופן טבעי מושרשים בנפש האדם השאיפה והדחף להתבלטות וגאוה, והעבודה היא "להסיר מנפשנו מידת הגאוה". השאיפה הזו שהושרשה בנפש האדם ודאי שהיא לא לצורך השלילה אלא לצורך הקדושה שבה, כדי שישתמש בה כדבר חיובי לעבודת ה' בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב י"ז, ו). הרי "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לו.), כשחז"ל אמרו "חייב לומר" אין כוונתם לאמירה בפה גרידא, אלא שכך היא חובת האדם להרגיש ולחיות עם הכרה זו שהקב"ה ברא את העולם בשביל כל יחיד ויחיד, וכפי שהגדיר זאת הרב דסלר זצ"ל: כל אחד ע"י עבודת ה' שלו יכול למלא את כל העולם בתוכן ותכלית, והיה כדאי להקב"ה לברוא עולם שלם בשביל עבודת ה' של היחיד. אם כן, כמה אחריות מוטלת על כל אחד ואחד להרגיש את החיוב ולחיות בהכרה זו; העולם נברא בשבילי!

הרגשה זו של המיוחדות ש"בשבילי נברא העולם" הריהי טבועה בנפש האדם, כאתגר ודחף להכיר את המחויבות שלו בעבודת ה', אבל מאידך עבודת האדם היא: "להסיר מנפשנו מידת הגאוה", להסיר את כל חלקי השלילה שבדבר".


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הקמת מערכת חינוך

Volver al capítulo

גדולת יהושפט

 

אחד מגדולי המלכים שקמו בירושלִַם היה יהושפט![1] הוא התאמץ לתקן כמה מבעיות היסוד של הממלכה מראשיתה – הפיכת הלויים למורי תורה בעם, ובניית מערכת משפט מקפת, שאיננה מבוססת על גאונות אינטואיטיבית של המלך, כמו אצל דוד, ובמיוחד אצל שלמה.

כאשר היה "דוד עֹשֶׂה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב ח', טו), היו אלה הכרעות משפטיות מעצבות דרך שקבע המלך דוד בעצמו, ובעיקר פתיחת השער למשפט המלך, לכל איש ואשה, שירצו לבוא לפני המלך ולשטוח את כל אשר רובץ עליהם. כך רואים מסיפור "האשה התקועית" (שמואל ב י"ד), וגם מֵחֶלקַת הלשון וגְנֵבַת הלב של אבשלום מול הבאים למשפט המלך (שמואל ב ט"ו, ב-ו);

כך רואים גם מהכרעת 'יחלוקו' בין ציבא למְפיבֹשֶת בן יונתן (שמואל ב י"ט, כה-לא), הכרעת פשרה, שאין בה צדק, וגדולי האמוראים, רב ושמואל[2] נחלקו עליה; מאותו סוג היו גם שתי הנשים הזונות, שבאו אל שלמה (מלכים א ג').

לעומתם, 'יהושפט' הקים מערכת משפט רחבה, שהתבססה בעיקר על הלוויים, לא הייתה תלויה בו אישית, ולא בגדולתו המשפטית; השם 'יהושפט' הוכיח את עצמו, בין אם ניתן לו בלידתו, או שנטל אותו לעצמו בעלותו למלוכה – כי ה' הוא השופט. "וַיַעֲמֵד שֹפְטים בארץ בכל ערי יהודה הבְּצֻרוֹת לעיר ועיר; ויאמר אל השֹפְטים: ראו מה אתם עֹשִׂים, כי לא לאדם תִשְפְּטוּ, כי לה', ועמכם [ה'] בדבר משפט; ועתה יהי פחד ה' עליכם! שִמְרוּ וַעֲשׂוּ! כי אין עִם ה' א-להינו עַוְלה, ומַשֹׂא פנים, ומִקַח שֹחַד" (י"ט, ה-ז).

*

במקביל הבין יהושפט את המחיר הנורא של הפילוג בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, "וַיַשְלֵם יהושפט עם מלך ישראל" (מלכים א כ"ב, מה). במקום מלחמות האחים בין ירבעם ובעשא לבין אביה ואסא, במקום השתלטות יהודאית על אזור בית-אל, ונקמה ישראלית בין "מִצְפָּה" ל"הָרָמה", כרת יהושפט ברית צבאית מרחיקת לכת עם אחאב, במצב בו 'בית עמרי' כבר לא נחשב 'אָשֵם' בפילוג המלוכה.

בפרק הבא (י"ח, ג) נמצא את הניסוח המפתיע של הברית: "כמוני כמוך, וכעַמךָ עַמי, ועִמךָ במלחמה"! בלשון ספר מלכים(-א כב, ד) זה נשמע קצת יותר בוטה – "כמוני כמוך, כעַמי כעַמךָ, כסוּסַי כסוּסֶיךָ"! אבל יהושפט ביקש לדרוש מאת הנביאים "את דבר ה'" (מלכים א כ"ב, ה; י"ח, ד).

אחאב הכין ליהושפט הצגה 'נבואית' (עליה נקרא בפרק יח). יהושפט לא היה מרוצה, אבל שמר על הברית, והמחיר היה כבד. אחאב נהרג בקרב, ויהושפט ספג ביקורת נבואית קשה מבית (י"ט, ב); אבל המחיר היותר כבד יתגלה רק בדור הבא, כי ברית כזאת הייתה כרוכה בימים ההם ב'חתונה' פוליטית. "ויתחתן לאחאב" (י"ח, א), ובית דוד עתיד לשלם על טעות חמורה זו, בדם רב.

ועם כל זה, עצם הברית הצבאית בין יהודה לישראל, החזירה לעם ישראל עוצמה דומה לזו שהייתה לו בימי דוד ושלמה! זה (כנראה) הביא לכך, שנפל "פחד ה' על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה, ולא נלחמו עם יהושפט" (י"ז, י), וכך היה יהושפט פנוי לארגן מחדש את הביצורים, ואת הנציבים, את שרי החיל, ואת הכֹּהנים והלוים.

'דרישת שלום' מביצורי יהושפט, ראיתי (בחנוכה תשמ"ב, לפני פינוי סיני) בנאת המדבר הגדולה של עין אל-קודיראת (בצפון-מזרח סיני) המזוהה עם 'קדש ברנע'. שרידי מצודה ישראלית מהמאה העשירית לפנה"ס (=ימי דוד ושלמה); מעליה, שרידי המצודה מהמאה התשיעית לפנה"ס (=ימי יהושפט); ומעל שתיהן, המצודה מהמאה השמינית לפנה"ס (=ימי עוזיהו). פגישה מרתקת עם ביצורי יהושפט בדרך העתיקה לאילת ולעציון גבר.
__________________

[1] בספר מלכים המרחיב על מלכי ישראל, מתואר אחאב בפרקים רבים, ואילו יהושפט מתואר רק כ'צל' של אחאב במלחמה על "רמו גלעד" (מלכים-א כ"ב); רק ב'דברי-הימים' מתואר יהושפט במלוא כוחו והישגיו.
[2] שבת נו ע"ב – אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד "אתה וציבא תַחלְקוּ את השדה", יצתה בת קול ואמרה לו: 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חנוכת המקדש

 

המאורע של חנוכת המקדש בימי חזקיהו היה מעין חזרה על פעולה שנעשתה בשנים עברו: כשלש מאות שנה לפני כן חנך שלמה המלך את המקדש בהיבנותו, ושמונה מאות שנה לפני כן חנך משה את המשכן בהיבנותו. מעניין להשוות את שלושת המאורעות הללו.

שלמה המלך מקריב עשרים ושנים אלף בקר ומאה ועשרים אלף צאן. כל כך הרבה קורבנות הקריב, עד כי לא הספיק המזבח לעבודת הקורבנות. חזקיהו, לעומת זאת, הקריב בסך הכול עשרים ושמונה קורבנות (כא), ולאחריו הביא הקהל את קורבנותיו, בסך הכול: כארבעת אלפים קורבנות (לב-לג), כשלשה אחוז ממספר הקורבנות שהקריב שלמה.

גם כמות קטנה זו של קורבנות לא הצליח חזקיהו להקריב בנקל. לא היו לו כוהנים לעבודת המקדש, והלוויים, שישרי לבב הם יותר מן הכוהנים, הם שעזרו לכוהנים לעשות במלאכת המקדש ולהפשיט את עור הקורבנות.

חנוכת המשכן בימי משה הצטיינה בצניעותה. בסך הכול הוקרבו בה מאתים חמישים ושנים קורבנות.

איזו משלוש חנוכות המזבח יפה יותר, מרשימה יותר, השאירה את חותמה על עם ישראל? הקורא המהיר ישיב בבטחה: חנוכת המקדש בימי שלמה. מאורע מרשים כל כך. שלמה קבע חג שבעת ימים, וביום השמיני הלך העם לאוהליו, שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו.

אך נהפוך דף נוסף בספר, ונראה כיצד נראו ימי החולין שאחרי השמחה. נראה במה עסקו העם ומנהיגיו לאחר תום ימי השמחה על חנוכת המזבח.

לאחר חנוכת המשכן מתגלה הא-להים למשה, ומצווה אותו על העלאת הנרות במשכן. אחר כך מקדש משה את הלויים לעבודתם. ואחר כך מופיעה פרשה שאינה במקומה הכרונולוגי, אבל היא באה כנראה לציין את הלך הרוח בעם: אנשים באים בטענה נגד משה: אנו טמאים ו"למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל" (במדבר ט', ז).

ומה עושה חזקיהו לאחר חנוכת המקדש? שולח אגרות לכל ישראל, ומזמינם לעלות לירושלים לעשות את הפסח בחודש השני.

ומה עושה שלמה המלך לאחר חנוכת המקדש? בונה את בית המלך, ואת כל חשק שלמה, ה' נגלה אליו ומזהירו לשמור את החוקים, אך תגובה אין רואים. שלמה מטיל מסים, מארח את מלכת שבא, ולבסוף אוהב נשים נכריות.

האם מלמדת אותנו ההשוואה כי עבודת הא-להים אינה נמדדת בכמות של בשר הקורבנות?

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.