שלוש תקופות שונות לחלוטין עברו על יואש בחייו:
א. יואש המוסתר בבית ה' על ידי יהוידע הכהן, ואשתו יהושֶבַע / יהושַבעַת;
ב. יואש המלך ההולך בדרכו של המאמץ והמורה הרוחני יהוידע הכהן, ומתאמץ לדאוג לשיקום בית ה';
ג. יואש בלי מורהו הזקן (130 שנה!), שמת, והנה התברר, שאין לו חוט שדרה משלו;
למה השלב האחרון לא נזכר כלל בספר מלכים?
הנה ב'דברי-הימים' הכתוב ומונח לפנינו, נזכר "ספר המלכים ליהודה וישראל" (ביחס ל"דברי אסא הראשונים והאחרונים"; טז, יא), ונזכר "דברי יֵהוּא בן חנני [הנביא] אשר הֹעֲלָה על ספר מלכי ישראל" (ביחס ל"יתר דברי יהושפט הראשֹנים והאחרונים; כ', לד), וגם נזכר "מדרש ספר המלכים", שעליו "כתובים" סיפורי יואש המפורטים (כד, כז), וכל אלה אינם כתובים בספר מלכים שבידינו, אף שהוא בהחלט כותב גם על מלכי יהודה, וגם על מלכי ישראל;
המסקנה העולה מכל אלה, היא שהיו גרסאות רחבות ומקיפות הרבה יותר של "ספר המלכים ליהודה וישראל", שגם עליו הועלו 'דברי נביאים' (כמו 'פרקי אליהו ואלישע'), וספר מלכים שבידינו הוא קיצור מאותן גרסאות קדומות, ובמיוחד הוא קיצר במלכי יהודה (יהושפט, לדוגמה), מתוך מגמה 'ישראלית' (אחאב, לדוגמה).
ספר מלכים שבידינו לא הביא סיפורים חיוביים על מלכים שעשו "הרע בעיני ה'" (רחבעם, אֲבִיָם, ובהמשך אפילו מנשה), ולא הביא סיפורים שליליים על מלכים שעשו "הישר בעיני ה'" (אסא, יהושפט, יואש, ובהמשך: אמציהו, עֻזִיָהוּ).
רוב ימי יואש עוצבו לפי דרכו של יהוידע הכהן, שהסתיר וגידל אותו (עם אשתו) בבית ה', ומפעלו הגדול של יואש בהתרמה הגדולה לשיפוץ ושיקום בית ה', הכריעו את השיפוט עליו לטובה בספר מלכים (המקוצר) שבידינו, וההידרדרות שלו אחרי מות יהוידע - הושמטה!
מאידך, יש לזקוף לזכותו של יואש את הצלת ירושלִַם מיד חזאל במחיר כבד של "כל הזהב הנמצא באֹצרות בית ה' ובית המלך" (מלכים-ב יב, יח-יט), מתוך הבנה דומה לזו של הנביא שמעיה בימי רחבעם, שברגע היסטורי נתון, חֲזָאֵל (כמו פרעה-שישק לפניו; יב, ה-ט) הוא הכוח החזק במרחב, ואין ליהודה זכות מוסרית מספקת לעמוד מולו ולנצח! אכן, חֲזָאֵל התמקד בגת הפלִשתית, והניח לירושלִַם; סיפור זה, דווקא הושמט ב'דברי-הימים'!
התמונה הכוללת על מלכי יהודה הרבה יותר מורכבת ומאוזנת ב'דברי-הימים' שבידינו (לעומת ספר מלכים שבידינו), ויואש 'יצא' ממנה כמי שנגרר אחרי "שרי יהודה", שרצו 'קצת אלילות' (ולא רק דרך ה' אשר הורה יהוידע הכהן; מלכים-ב י"ב, ג), ואז שלח ה' "נבִאים להשיבם אל ה', ולא האזינו" (כד, יט)
והנורא מכל: "ורוח א-להים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן" בבית ה', ושם נאבק זכריה על מורשת אביו, ואז – לראשונה – נרצח נביא "במִצוַת המלך, בחצר בית ה'; ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו [של הנביא] עִמו, וַיַהֲרֹג את בנו" (כד, כ-כב), בדיוק באותו מקום בו הסתירו אותו 6 שנים מפני המלכה הרוצחת – "וּכְמוֹתוֹ אמר [נביא]: יֵרֶא ה' וְיִדרֹש" [את הדם שנשפך], וכבר אז נכתב גזר דין על בית ראשון שיחרב[1] – "אם יֵהָרֵג במקדש א-ד-נ-י כהן ונביא"! (איכה ב, כ).
יואש אכן נענש, גם מיד אויבים, ויצא מוּכֶּה וחָבוּל אחרי ש"עשו שְפָטים" בו, ו"עזבו אֹתו במַחֲלֻיִים רבים", וגם מיד נוקמים מעבדיו, שרצחו אותו "על מטתו" (כ"ד, כד-כה); רצח נקם זה נזכר בקיצור בספר מלכים(-ב יב, כא-כב), אך לא הוסבר, כי הסיפור הנורא מכל, הושמט
לו היה ספר מלכים בידי, לא הייתי מסוגל לקבל שיפוט חיובי על מלך חסר חוט שדרה, שבגד במשפחת מיטיביו, ואשם ברצח הראשון של נביא בבית ה', צעד ראשון לקראת חורבנו – כל הכסף שאסף לשיקום לחידוש בית ה', לא יכפר על הנורא מכל.
________________
[1] ראו במדרש איכה רבתי, ב', כח.
באדיבות אתר 929