באמצעות מצוות הדומות למצוות הכהנים, משה מדגיש לעם שגם הם קדושים, ובמובנים מסויימים הם ממש כמו הכהנים.

נצחון העם על סיחון ועוג הוא דוגמא לתיקון של הדור הנכנס לארץ, המסוגל להילחם ללא פחד מתוך אמונה בה', ורק על פי רצונו.

לאחר שהודגשה מחויבותנו למצוות מצד הברית שנכרתה בהר סיני, מוסיף משה תשובה שניתן לבננו ותזכיר את אמוננו בכך שמצוותיו של ה' גם יביאו לנו טובה וברכה.

פרקנו מגשר בין הנאום ההיסטורי לנאום הבא: נאום המצוות. ניתן לחלק את הפרק לשני חלקים. החלק הראשון הינו חתימה לנאום ההיסטורי. הפרק מתחיל בחשיבות החוקים ובשמירתם, עובר להתמקד באיסור לעבוד עבודה זרה וההשלכות אם מפרים את האיסור. לאחר מכן משה בנאומו מגיע לשיא המהלך: בעקבות יציאת מצרים ומעמד הר סיני – ה' הוא האלהים ולכן יש לשמור את חוקיו. החלק השני של הפרק הינו הקדמה לנאום המצוות שיתחיל בפרק הבא.

חשיבות החוקים ושמירתם (א-ח)

מרכיב היושר כעיקרון יסוד אנושי, מוסרי, חברתי ומשפטי הוא חלק מן הצופן הגנטי שביקש המקרא להטמיע בעם היהודי.

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" (דברים ד', ט-י) 

הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וציוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה.

המלחמה בעוג מלך הבשן (א-יא)

לאחר המלחמה בסיחון משה ממשיך לספר על המלחמה עם עוג מלך הבשן. הפעם מי שיזם את המלחמה הוא עוג, ולא עם ישראל. גם כאן ה' הבטיח למשה שהעם יצליחו לרשת אותו: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן" (ב). ואכן העם הצליח לכבוש את ארץ הבשן, כפי שכבש את סיחון.

שניים וחצי השבטים (יב-כ)

בפרקנו משה ממשיך את הנאום ההיסטורי ומתאר את המסע של עם ישראל במדבר וההתמודדות שלו עם עמים אחרים. נדמה שהפרק בנוי במבנה של "שלושה וארבעה": באדום, מואב ובבני עמון – יש איסור להילחם ובעם הרביעי המוזכר –סיחון – נערכה מלחמה קשה.

האיסור להילחם באדום (א-ח)

ספר דברים, או משנה תורה בלשון חז"ל, מביא את נאומיו של משה לעם ישראל לפני מותו. הנאום הראשון הוא הנאום ההיסטורי: משה סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל כדי להעביר לעם מסר חינוכי ותיאולוגי.

פתיחה (א-ה)

לפני הנאום עצמו התורה מספרת על כך שמשה עומד לנאום לעם בשנת הארבעים, רגע לפני הכניסה לארץ: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ג).

מינוי שופטים (ו-יח)