"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (במדבר ל"ד, ב)

לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ,

הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב,

לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצוות נוהגות.

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד ב

דרש רב עוירא... :

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כתוב בתורתך "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" (דברים י', יז),

והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו', כו).

אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל?

"וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֹתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז', ט)

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתמו

תני רבי שמעון בן אלעזר:

גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה

שזה תלוי לו לאלף דור וזה תלוי לו לאלפים דור,

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד)

מדרש תנאים לדברים פרק ו

זכה אבינו יעקב שייאמר הדבור לבניו, 
לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר:
אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי -
אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו,
אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי. 
... 

כהמשך לנאום מסוף הפרק הקודם, בפרק שלנו מובאים גבולות הארץ ורשימת נשיאי השבטים.

גבולות הארץ (א-יד)

הכתוב סוקר את גבולות הארץ, מדרום, מערב, צפון ומזרח. בהשוואה לארץ המובטחת אצל אברהם, הארץ המתוארת כאן היא קטנה באופן משמעותי. כפי שכבר נאמר כמה פעמים הארץ תחולק על ידי גורל: "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" (יג). בתיאור גבולות הארץ בפרקנו, אזור עבר הירדן המזרחי לא נכלל כחלק מארץ כנען.

מסעי בני ישראל (א-מט)

הפרק מביא רשימה ארוכה של מסעי בני ישראל מאז שיצאו ממצרים ועד הגיעם לערבות מואב. הכתוב מדגיש שמשה כתב את המסעות: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (ב). מכיוון שלפנינו רשימה מפורטת ישנם מקומות רבים הנזכרים כאן אך לא נזכרים בתיאור המסע במדבר.

נאום תוכחה (נ-נו)

בקשת בני ראובן וגד (א-ה)

לבני ראובן וגד היה מקנה "עָצוּם מְאֹד" (א). הם הבחינו שהאזור של עבר הירדן המזרחי הוא טוב למרעה, ולכן שאלו את משה האם הם יכולים לשבת באזור הזה. בבקשתם הם מדגישים שהם ישבו בעבר הירדן, ולא יעברו את הנהר: "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (ה).

תגובת משה (ו-טו)

פרקנו עוסק במלחמת ישראל במדין בעקבות חטא בעל פעור.

התכנון (א-ה)

ה' מצווה את משה "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (ב) – כלומר על משה להילחם עם המדינים לפני מותו. משה אוסף מהעם לוחמים "אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל" (ד) כלומר בסך הכול יש 12,000 לוחמים.

הלחימה (ו-יב)

Parashat Mishpatim deals with compensation for damages that a person must pay to his fellow. An examination of the verses points to the fact that there are different methods of payment that are required for different types of damage.

"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר ל"ג, נג)

על דעתי זו מצות עשה היא. 

יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'.

ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'.

ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה... בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה.