בשני אירועים בהם חסרונו של מנהיג מרכזי הביא את העם למרידה מסוכנת, עמד שבט הלוי בפרץ ופגע בחוטאים. מתוך כך זכו הלויים למעמד מיוחד של מנהיגות ציבורית, כל זאת מתוך מטרה שידאגו לקרבת העם אל ה' בכל עת, גם במקרים של אובדן המנהיג.
בסוף ספר ויקרא לא כתיב אלא "אלה המצוות" (ויקרא כ"ז, לד), ולא כתיב 'והמשפטים', אף על גב שגם בספר ויקרא כתיב הרבה דיני ממונות.
אלא 'משפטים' משמע כאן חקירות היוצא מי"ג מידות,
ובהר סיני עוד לא ניתן דרך החקירות אלא למשה ולזרעו
ורק בערבות מואב הואיל משה באר התורה כולה על פי דרך הפלפול והחקירות.
הביטוי בו משתמש ה' לדחיית בקשתו של משה - "רב לך" (כו) - משלב בתוכו דחיה וביקורת על שאיפותיו הגדולות של משה, יחד עם ההבהרה כי הוא מיצה את תפקידו כמנהיג העם
ואלה שמות האנשים - השבטים ונציגיהם נקראים כאן בשמם לצורך חלוקת הארץ, והדבר ראוי לתשומת לב: כדרך שהשבטים מנויים כאן, כן נטלו את חלקם בארץ; כי בסדר הזה - מדרום לצפון - התיישבו השבטים בארץ זה בצד זה וזה אחר זה.