נוסחיהם של מקרא בכורים ווידוי מעשרות מלמדים את האדם כי יחד עם התאמצותו האישית בקיום המצוות, הצלחתו וקיומו וישיבתו בארץ ישראל הם בזכות היותו חלק מעם ישראל. 

מערכת המצוות המופיעה בפרקים האחרונים, מציירת בפנינו את סדרי העדיפויות הנדרשים בחברה: יציבות המשפחה, מערכת חברתית בריאה, ורק לאחר מכן הרחבת הגבולות במלחמה.

העקרון העומד בבסיס איסור הסגרת עבד, הוא למנוע שליחת אדם בעל כרחו אל מחוץ לכנפי השכינה.

פרקנו כולל שתי מצוות אחרונות בנאום המצוות: מקרא ביכורים וביעור מעשרות – שתי מצוות מיוחדות המחייבות לומר תוכן מסויים בשעת המעשה. לאחריהן נמצאת פסקת הסיום של נאום המצוות.

מקרא ביכורים (א-יא)

לאחר הכניסה לארץ, חובה על כל חקלאי להביא לבית ה' מהפירות הראשונים של שדהו. עניין זה לא חדש שהרי התורה ציוותה כבר על מצוות ביכורים (שמות כ"ג, יט). ספר דברים מחדש כיצד מתנהל טקס הבאת הביכורים: האדם בא אל הכהן בבית ה' ואומר בפניו נוסח קבוע הנקרא בשפה ההלכתית "מקרא ביכורים". מקרא ביכורים כולל הודיה לה' על הארץ ועל הניסים שעשה לעם ישראל.

הגבלה על מלקות (א-ג)

במקרה שיש ריב בין אנשים, ולאחר שבית הדין פסק את הדין – אין לתת יותר מארבעים מלקות לאדם שהורשע "פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (ג).

לא תחסום שור בדישו (ד)

התורה אוסרת על חסימת השור מלאכול את התבואה תוך כדי עבודה. אין להאיץ את הבהמה במלאכתה, אלא לאפשר לה לאכול תוך כדי העבודה.

ייבום (ה-י)

"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כ"ו, טו)

משנה מסכת מעשר שני, פרק ה משנה יג

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים". עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו.

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" בבנים ובבנות,

פרשייתנו מחדשת בערי המקלט את הצורך הקיים לדאוג ליחיד למשפט צדק. ישנו דגש מיוחד על הבדלת הערים והפיכתן לנגישות במיוחד, על מנת לשמור על חיי האדם הזכאי.

It is not unusual for Moshe to engage in conversation with God. The Torah is full of verses that describe their conversations, invariably opening with the words: “The LORD spoke to Moses, saying.” God attests to the fact that Moshe reached a level of direct conversation – speaking to each other “mouth to mouth” (Bamidbar 12:8). There are even places in the Torah where it is clear that Moshe can initiate a conversation with God without waiting to be invited to speak; they have open channels of communication.

איסור תליית המת מלווה באזהרה "ולא תטמא את אדמתך" (כג), ומלמד אותנו שלא רק ויתור על ענישה יכול להביא לסילוק השכינה, אלא גם ענישה מוגזמת.

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ד, ט)

לפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ז), "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" (שם י"ג, ג), "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כ"ה, יז), כולם מצוה, אם כן גם זה כמותם.