בשני הפרקים הקרובים אנו עומדים לקרוא על חיזוק הברית שכורת משה עם ישראל בערבות מואב.

פתיחה (א-ח)

בפסקה זאת משה מכנס את כל ישראל ומזכיר להם את הבסיס לברית שבינם לבין ה': "אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם..." (א) ומכאן משה מזכיר את כל הטובות שעשה ה' לישראל מאז יציאת מצרים ועד הגיעם לערבות מואב. בעקבות נסים אלו עם ישראל צריך להבין שעליו לשמור את המצוות : "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (ח).

יסוד הברית (ט-כז)

פרקנו מביא רשימה של ברכות וקללות שבסופן יש סיכום של נאום הברית שבערבות מואב.

הברכות (א-יד)

התורה מבטיחה שהשומעים בקול ה', ואלו שישמרו את מצוותיו יזכו לברכות רבות. הברכות המוזכרות כאן הן גשמיות: ברכה בשדה, ביבול, בבית, במלחמות עם האויבים ועוד. במרכז הברכות, נמצאת הברכה שנראית כעקרונית ביותר: "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (ט).

הקללות (טו-סח)

פרקנו עוסק במעמד הר גריזים והר עיבל שאותו יש לערוך אחרי הכניסה לארץ.

הציווי על הקמת אבנים ומזבח בהר עיבל (א-ז)

משה פונה לזקנים ולכל העם ומצווה עליהם שביום שבו הם יעברו את הירדן ויכנסו לארץ, עליהם להקים אבנים גדולות שעליהן הם צריכים לכתוב "אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (ג). את האבנים יש להקים בהר עיבל ולצפות אותן בסיד. בנוסף יש להקים בהר עיבל מזבח לה' מאבנים שלמות "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (ז).

"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד, ו)

ילקוט שמעוני תורה פרשת וזאת הברכה רמז תתקסה

"וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ" (דברים ל"ג, ב)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וזאת הברכה סימן ד

לצד המצווה על השופט להיזהר מפני המטת קלון על הנידון בפרשת המלקות, מציבה התורה מקרה שבו על בית הדין להיות שותף בהמטת קלון על אדם שראוי לכך, בפרשת חליצה.

שירת האזינו משווה בין מסירות ה' לעמו להתנהגות הנשר עם גוזליו. אחד הדברים בהם בא לידי ביטוי יחסו הדואג של הנשר לגוזליו הוא בכך ש"כנשר יעיר קינו" (יא). למה הכוונה? ומהי המקבילה לכך ביחסו של ה' לעמו?

"כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ב, נב)

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" (דברים ל"ד, ד)

מדרש תנאים לדברים פרק לב

כתוב אחד אומר "ושמה לא תבוא" וכתוב אחד אומר "ושמה לא תעבור",

משה מספר לעם שהם יסורו מהדרך אחרי מותו. אך עם כל זאת יש בדבריו גם תקווה גדולה: מי שמקלקל יכול גם לתקן, באמצעות הדרכת התורה ש"לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (כא).

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ל"א, ב)

סדר עולם רבה (ליינר) פרק י