תקופת השופטים התאפיינה בשבטיות. כשם שכל שבט היה מאוחד במשימות הכיבוש שלו כך היה מאוחד גם בחטאיו.

פגשנו עד עתה שלושה סיפורים על שלושה שופטים: עתניאל, אהוד ודבורה. נראה שהרושם מהתנהלותם הוא חיובי, למרות העובדה שהעם חזר לדרכיו הרעות לאחר מות השופט, ולא עלתה עדיין שאלת האפשרות לחפש סוג הנהגה אחר. מסיפור גדעון ואילך מתחילה לנסר באוויר העולם שאלת המלוכה: כך לקראת סוף סיפור גדעון, וכך גם בשני הסיפורים הבאים על אבימלך ויפתח.

"וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים" (שופטים ז', טז)

מלבי"ם:

סיפר מתחבולותיו... :

גדעון פועל מתוך תודעת יעוד, של מאבק לאומי השזור במאבק אמוני ומתוך ענווה. זוהי מנהיגות ראויה.

שירת דבורה מביעה אכזבה קשה מן הפיצול בין השבטים ואנו למדים מכך על חשיבותה של האחדות.