חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ו: המלכת אבימלך
2. פס' ז-כא: משל יותם
3. פס' כב-נז: המחלוקת עם אבימלך ונפילתו  

כפי שניתן לשים לב סיפורו של אבימלך שונה משאר סיפורי השופטים בכך שלא מדובר על שופט מושיע הבא להציל את העם מידי משעבד. הסיפור הוא למעשה סיפור המשך לסיפור גדעון ומציג לפנינו את הסכנה שבמוסד המלוכה במיוחד כאשר מדובר על מלוכה כפויה ואלימה.

1. פס' א-ו: המלכת אבימלך  

Towards the end of Parashat Emor, the Torah relates a difficult and painful story – the story of the blasphemer.

There came out among the Israelites one whose mother was Israelite and whose father was Egyptian. And a fight broke out in the camp between that half-Israelite and a certain Israelite.

The son of the Israelite woman pronounced the Name in blasphemy, and he was brought to Moses—now his mother’s name was Shelomith daughter of Dibri of the tribe of Dan (Vayikra 24:10-11).

גדעון מדבר נגד מלכות בשר ודם, ובו בזמן מקים חצר מלוכה בעפרה וחושף באופן נורא עד כמה מסוכנת היא מלכות בני האדם.

גדעון נפטר בסוף הפרק ובני ישראל שבים לסורם, שוב. מה הסיבה לכך שכל כך מהר שכחו הם את גדעון ואת פועלו?

"וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט', נג)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ג

זה שאמר הכתוב: "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כ"ט, כג). כל מי שרודף אחר שררה - שררה ברחת ממנו, וכל מי שבורח משררה - שררה רודפת אחריו. 

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים
2. פס' ד-יז: העימות עם אנשי סוכות ופנואל 
3. פס' יח-כא: הריגת זבח וצלמנע 
4. פס' כב-כח: הצעת המלוכה לגדעון 
5. פס' כט-לב: מות גדעון 
6. פס' לג-לה: העם חוזר לעבוד עבודה זרה  

1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים 

"וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (שופטים ח', כז)

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים 
2. פס' ט-טו: חלום המדיני 
3. פס' טז-כב: המלחמה במדין 
4. פס' כג-כה: המרדף אחרי מדין
 
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים 

א. מסתבר שהצורך במלחמה עם מימד ניסי, בשל מספר הלוחמים המצומצם, נובע מהתחושות הרוחשות בעם, שבאו לידי ביטוי בדבריו של גדעון (לעיל ו', יג).

ענוותו של גדעון וענוותו של שאול עברו על המידה ועל האיזון והביאו בסופו של דבר לחטאם. לעומתם, מהווה משה דוגמא למנהיג בעל ענווה ראויה.

יעל מאוהלה יכלה לצפות בהיווצרותו והיערכותו של צבא ברק, ועל כן הבינה את בריחתו של סיסרא, ומשמעותה. כתוצאה מכך יכלה להשתמש בתושייתה, ולהכריע את תוצאת המלחמה.