In Parashat Kedoshim, the Torah repeats the prohibition against taking revenge in a manner that appears to be redundant. The two words that are used – nekimah and netirah – seem like synonyms. The assumption of the rabbinic sages, however, is that the Torah is not using poetic language and parallel words simply for literary style; these repetitious sounding words must have significance. Believing that there must be two separate prohibitions here, the sages offer a close reading of this verse, concluding that nekimah and netirah relate to two different – but related – prohibitions.

"ויְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ" (שופטים א', א-ב)

בראשית רבה פרשה סב, יא

"ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו׳" (בראשית כ"ה, יא) - 

פרקנו סוקר שני שופטים קטנים ורובו עוסק בהשתעבדות עם ישראל לפלשתים ובני עמון ובתוכחת ה'.

תולע בן פואה (א-ב)

על תולע לא מובא הרבה מידע בכתוב: הוא משבט יששכר, ישב בהר אפרים ושפט את ישראל עשרים ושלש שנים.

יאיר הגלעדי (ג-ה)

גם על יאיר הגלעדי אין הרבה מידע. היו לו "שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם" (ד). יאיר שפט את ישראל במשך עשרים ושתיים שנים.

עליית אבימלך (א-ו)

אבימלך, בנו של גדעון, פונה אל אנשי שכם, שהיו גם משפחתו ואומר להם "מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד" (ב). כך מצליח אבימלך לשכנע את בעלי שכם להמליך עליהם את אבימלך. אבימלך הורג את אחיו האחרים "שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת" (ה), אך יותם, הבן הקטן, מצליח להתחבא ולא להיפגע. לאחר מעשה זה הומלך אבימלך למלך.

"משל" יותם (ז-כא)

Parashat Aharei Mot includes a series of verses that discuss the obligation to slaughter animals in the Tent of Meeting (the Mishkan), and we find a dispute among the commentaries regarding how to understand them. A simple reading would seem to indicate that the only slaughter that was permitted was in the context of sacrifice:

הפרק ממשיך לספר את סיפור המלחמה במדין בשלושה חלקים. בכל חלק אנחנו קוראים על מפגש של גדעון עם קבוצה אחרת, המתייחסת אליו באופן שונה:

המפגש עם אנשי אפרים - כעס (א-ג)

לאחר ההתכוננות למלחמה שבפרק הקודם, בפרקנו נשמע עוד על ההכנות ללחימה ועל הקרב עצמו. בפרק שלושה חלקים: ההכנות לקרב, רגע לפני הקרב ובסופו - הקרב עצמו.

ההכנות לקרב - צמצום הלוחמים (א-ח)

שלושת הפרקים הבאים (פרקים ו-ח) יספרו את סיפורו של גדעון השופט. בפרק הנוכחי נשמע על המינוי של גדעון ועל ההיערכות שלו למילוי תפקידו.

שעבוד למדין ותוכחת האיש הנביא (א-י)

עוד לפני מינוי גדעון הפרק מספר על תוכחת איש נביא את בני ישראל. בני מדין לוחצים את עם ישראל, והם זועקים לה'. ה' שולח נביא אל בני ישראל, והוא מוכיח אותם על כך שהם כפויי טובה ואינם שומעים לה'. אין תגובה של עם ישראל, אך מיד לאחר מכן אנחנו שומעים על מינוי גדעון.

מינוי גדעון (יא-כד)

פרקנו המכונה "שירת דבורה" מוסר את אירועי המלחמה בסיסרא וביבין מלך חצור בצורה שירית.  

פתיחה (א-ג)

פסוק א פותח את השירה ומייחס אותה לדבורה וברק "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (א). לאחר מכן מופיעה פתיחה של השירה עצמה. דבורה מזמינה את המלכים והרוזנים לשמוע את השירה שהמושא העיקרי שלה הוא ה' "אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ג).

המצב שלפני הלחימה (ד-ח)