"וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים" (שמואל א כ"ד, ד)

רד"ק תהלים פרק קמ"ב פסוק א

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה - תפלה כשהלך שאול לבקשו על פני צורי היעלים (שמואל א כ"ד, ג) ונחבא דוד במערה מפניו, כמו שכתוב: "ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים" (שם, ד), ושם במערה חיבר זאת התפלה ואמר:

"וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל־כֵּן קָֽרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת" (שמואל א כ"ג, כח)

אפשר דהכונה באמרו "על כן" כי הנה יש כמה טעמים לקרותו 'סלע המחלקות':

או כי בסלע ההוא נפרדו שאול ואנשיו מדוד ואנשיו.

או כי אחר כך כשדוד ואנשיו עוברים בסלע דוד המלך עליו השלום ואנשים שהיו עמו במעשה הזה היו מברכים שעשה נס במקום הזה ויתר אנשים שלא היו אז לא היו מברכין וזהו שנקרא סלע המחלקות.

חושי הראיה והשמיעה מאפיינים את שמואל ושאול בהתאמה, אך גם מאפיינים את כשלונם. אצל דוד מגיעים חושים אלו לידי איזון.