בשליחותה ההרואית להגן על עמה ובהצלחתה בהובלת תהליך ההצלה משמשת אסתר השראה לדורות.

"וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו', יא) 

אסתר רבה (וילנא) פרשה י, מתורגם מארמית

כיוון שגמר מרדכי להתפלל

אמר לו המן למרדכי: לבוש את לבוש המלכות הזה.

אמר לו: מה אתה מבזה את המלכות? היכול אדם ללבוש בגדי מלכות בלא שהתרחץ?

הלך למצוא בלן, ולא מצא.

התלמוד מתאר כיצד לאורך כל הדרך מרדכי לא חש ראוי ללבוש את בגדי המלכות. גם לאחר הכבוד הגדול שנפל בחלקו מרדכי לא מתבלבל ושב למדרגתו.

כשהוא שוזר אמירה לאמירה, מחבר התלמוד את הרגע הגדול ואת הרגע הקטן, את חוסר השקט הקוסמי, ואת ביטויו בנדודי שינה של אדם על מיטתו.

מדוע מנסה המן להשמיד את עם ישראל והרי שום תועלת לא תצמח לו מכך?

הגענו לשיא המתח של המגילה והאל עדיין לא מוזכר. המדרש בדרכו מציע דרך להתבונן על הדברים - האל אמנם נסתר אך נוכח.

הכתוב מתאר כי אסתר לובשת מלכות לקראת כניסתה אל המלך. למה בדיוק הכוונה?

לכל זמן ועת (א-ח)

בפסקה זו מובא שיר שכותרתו: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכׇל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (א) ומכאן זוגות מנוגדים של משפטים הפותחים ב"עת", כמו: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (ב). השיר מסתיים ב"עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (ח).

גורל האדם תלוי בה' (ט-טו)

שתייה ושמחה הם הבל (א-ג)

קהלת בדק האם הוא ימצא טוב בתענוגות: "אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב" (א), כך הוא מעיד על עצמו "תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחׇכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם" (ג), אך קהלת גילה מהרה "וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל" (א). 

ריבוי נכסים וקניין הם הבל (ד-יא)

כותרת ופתיחה (א-יא)