קינת המקונן: חורבן ירושלים על ידי ה' (א-י)

קינת המקונן (א-יא)

נשיאת שמות כפולים - יהודיים ומקומיים, הייתה תופעה שכיחה בקהילות ישראל שבגלות מאז ומעולם. כך אנו פוגשים את הכפילות בשמה של הדסה הנקראת גם אסתר. ביישוב החדש בארץ ישראל, כך נראה, היוותה שאלת השמות הלועזיים נושא לפולמוסים עזים.

מרדכי אינו נוהג מנהג הורים המשלחים את ילדיהם הקטינים לתוכניות "ריאליטי", על מנת שיהיו בחברת "נערי המלך", ייהנו מן הרייטינג וה"לייקים", ואולי יגשימו את החלום ויזכו בפרס הגדול ובתהילה. להיפך הוא דואג מאוד, דאגת אב יהודי לבתו.

פתיחה (א-ב)

בתחילת הפרק בעז אוסף את הגואל המיועד ועשרה מזקני העיר: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ" (א-ב).

הגאולה: שלב ראשון (ג-ד)

דברי נעמי לרות (א-ה)

נעמי פונה לרות ואומרת לה: "בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ" (א) ולכן מציעה לה לעשות מעשה: "ורָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן… וִיהִי בְשׇׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (ג-ד). בלי לשאול שאלות, רות מסכימה לדבריה של נעמי: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (ה). 

בפרק האחרון מפגיש אותנו קהלת עם הזִקנה והמוות. בתיאור מפורט וקשה הוא מתאר את דעיכתו של האדם שלב אחרי שלב. את ספר קהלת אנו קוראים בחג סוכות, חג האסיף, חג שיש בו מן הסיכון של כוחי ועוצם ידי, וספר קהלת בא ומנסה להעמיד אותנו על מקומנו.

עיון בתיאור ימי הזקנה המופיע בפרקנו מעורר בכל אדם המודע לגורלו העתידי תחושה לא נעימה. חז"ל שהיו מודעים לכך בנו את המדרש לפרק זה בדרך מאוד מיוחדת. בתוך הפרשנות השוטפת והכואבת לשמיעה, שילבו חכמים נקודות של אור.

את דברי החכמים מדמה קהלת לדורבן ולמסמר. מה פשר הדימוי? ואיזה דימוי נוסף מפתיע הוסיפו על כך חכמים?