פתיחה (א-ב)

פרקנו כולל רשימה ארוכה של העולים ארצה לאחר הצהרת כורש. הפרק נפתח במסגור הרשימה: "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ. אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל" (א-ב). 

העולים (ג-סג)

הצהרת כורש (א-ד)

ספר עזרא נפתח בהצהרת כורש שבה הוא מזמין יהודים היושבים בבבל לשוב לירושלים ולבנות את המקדש: "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכׇּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם" (ב-ג).

העלייה הראשונה (ה-ו)

"וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק" (עזרא ג', יב-יג) 

איך ידעו שבי ציון אשר אך לא מזמן הגיעו מבבל היכן לבנות את המזבח ומהו גודלו הנכון? לגמרא יש כמה פתרונות.

תחית המתים (א-ג)

פרק זה, יחד עם פרק י"ב מהווים חזון מיוחד. בניגוד לרמזים הנסתרים שניתנו בחזונות הקודמים, כאן הרמזים מובנים יותר, ואף מוזכרים בפירוש פרס ויוון, אך לא שמות המלכים שלאחר מכן. רבים פירשו את החזון (ובעיקר את המלך הנבזה הנזכר באריכות) כמכוון לאנטיוכוס אפיפנס.

ממלכת פרס (א-ג)

מראה איש לבוש הבדים (א-ח)

פרק זה נפתח בתיארוך (המאוחר ביותר בספר) "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל" (א). דניאל מעיד על עצמו שהוא התאבל במשך שלושה שבועות "שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים" (ב), הסיבה לאבלות דניאל לא מצויינת במפורש בכתוב. ביום "עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (ד) דניאל ראה איש לבוש בדים שגרם לחרדה בסביבה: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא" (ז), ודניאל נותר שם לבדו.

פתיחה (א-ג)

כמו הפרק הקודם, גם פרקנו נפתח בתאריך "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הׇמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים" (א). דניאל מעיד על עצמו שהוא עיין "בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחׇרְבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם שִׁבְעִים שָׁנָה" (ב) ופנה לה' בתפילה: "לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר" (ג).

וידוי (ד-יא)

חזון האיל והצפיר (א-יד)