זעקת העם והעניים (א-ה)

"ותהי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה" (א) בעקבות עוני כבד שהביא את העניים למכור את בניהם ובנותיהם לעבדים ולשעבד את שדותיהם ובתיהם לעשירים "וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה" (ב). העניים נעשו עניים ואומללים יותר, והעשירים - עשירים עוד יותר.

תקנות נחמיה (ו-יג)

התקפת צרי ישראל (א-ט)

סנבלט, טוביה ואויבים נוספים שמעו על הצלחתם של בני ישראל לייצב את החומה והם מבקשים לפגוע בחומה ובעם ישראל: "וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה" (ב). נחמיה והעם מתפללים יחד לה', ובמקביל גם מעמידים משמר שמגן מפני התקפה פתאומית של האויבים. אחרי הצקות חוזרות ונשנות, בסופו של דבר מושיע ה' את עם ישראל: "וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ" (ט).

רשימת בוני החומה (א-לב)

לאחר שבסוף הפרק הקודם הצליח נחמיה לשכנע את ראשי העם לבנות את החומה, מובאים בפרקנו שמותיהם של בוני החומה, ואיזה חלק או שער כל אחד מהם בנה.

לעג סנבלט וטוביה (לג-לה)

נחמיה וארתחשסתא (א-ט)

נחמיה, שהיה שר המשקים של המלך ארתחשסתא, מגיע לפני המלך ששואל אותו "מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים" (ב)? נחמיה מספר לו על המצב בירושלים, ומבקש ממנו שישלח אותו ליהודה: "אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה" (ה). ארתחשסתא נענה בחיוב, ונחמיה מיד עולה לירושלים.

צרי ישראל (י)

הבשורה לנחמיה (א-ג)

הספר נפתח בכותרת: "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה" (א), שלא מוצג מעבר לשמו. נחמיה לא נמצא (עדיין) בארץ, אלא בשושן הבירה: "וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (שם). נחמיה שומע מאת חנני על המצב הקשה שיש ביהודה: "וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (ג).

תפילת נחמיה (ד-יא)

עם ישראל מתקבץ (א)

בפרק הקודם הובאה תפילת עזרא ותחינתו לפני הקב"ה על גורל עם ישראל בעקבות התבוללות ונשיאת הנשים הנוכריות. תוך כדי התפילה באים אל עזרא חלק מהעם: "קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים" (א) והם בוכים יחד אתו.

עצת שכניה ושבועת עזרא (ב-ו)

לעזרא נודע על חטאי העם (א-ב)

השרים ניגשים אל עזרא ואומרים לו: "לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי. כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת" (א-ב).

תענית ותפילת עזרא לפני ה' (ג-טו)

רשימת העולים עם עזרא (א-יד)

פסקה זו נפתחת בכותרת: "אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל" (א), ולאחריה רשימה של ראשי האבות שעלו עם עזרא.

הבאת לוויים ונתינים (טו-כ)

ייחוס עזרא הכהן (א-ו)

כעת סוף סוף אנחנו נפגשים במנהיג שהספר קרוי על שמו: עזרא הכהן הסופר. בפסוקים אלו מביא הכתוב את ייחוסו של עזרא, עד אלעזר הכהן בנו של אהרן הכהן. כפי שהכתוב מעיד, עזרא היה סופר מומחה ומנוסה ("מהיר" בלשון הכתוב), ומקורב למלך הפרסי, שנותן לו את כל מבוקשו.

עליית עזרא (ז-י)

הפרק מובא בארמית. הציטוטים הנזכרים כאן הם מתוך התרגום של הרב דן בארי.

מציאת המגילה של כורש (א-ה)

דריווש מבקש מנתיניו לחפש ב"בית הספרים" בבבל, אולי יימצא שם צו בנוגע לבניית בית המקדש בירושלים. הכתוב מספר שנמצאה מגילה ובה מפרט המלך כורש על היתר בניית המקדש ומאשר לשבים מהגולה לבנות את בית המקדש.