אסיפת ישראל לצום ווידוי (א-ה)

לאחר חג הסוכות נאספו ישראל "בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" (א). כחלק מהאסיפה "וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵיהֶם" (ב). רבע מהיום קראו בתורה ורבע מהיום השתחוו והתוודו לפני ה'. הפסקה מסתיימת בקריאת הלוויים לברך את ה': "קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ה).

קריאת התורה בראש השנה (א-יב)

לאחר בניית החומה (א-ג)

פסוקים אלה ממשיכים באופן ישיר את הפרק הקודם, שם סופר על סיום מלאכת בניית החומה. פסקה זו לא מהווה חגיגה של סיום בניית החומה, כי אם עניינים פורמאליים הנוגעים לחומה: "וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם… וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ" (ב-ג). 

בפרקנו מתוארים ניסיונות העיכוב בבניית החומה על ידי צרי ישראל: סנבלט וגשם.

ניסיון ראשון: הזמנה למפגש (א-ד)

זעקת העם והעניים (א-ה)

"ותהי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה" (א) בעקבות עוני כבד שהביא את העניים למכור את בניהם ובנותיהם לעבדים ולשעבד את שדותיהם ובתיהם לעשירים "וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה" (ב). העניים נעשו עניים ואומללים יותר, והעשירים - עשירים עוד יותר.

תקנות נחמיה (ו-יג)

התקפת צרי ישראל (א-ט)

סנבלט, טוביה ואויבים נוספים שמעו על הצלחתם של בני ישראל לייצב את החומה והם מבקשים לפגוע בחומה ובעם ישראל: "וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה" (ב). נחמיה והעם מתפללים יחד לה', ובמקביל גם מעמידים משמר שמגן מפני התקפה פתאומית של האויבים. אחרי הצקות חוזרות ונשנות, בסופו של דבר מושיע ה' את עם ישראל: "וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ" (ט).

רשימת בוני החומה (א-לב)

לאחר שבסוף הפרק הקודם הצליח נחמיה לשכנע את ראשי העם לבנות את החומה, מובאים בפרקנו שמותיהם של בוני החומה, ואיזה חלק או שער כל אחד מהם בנה.

לעג סנבלט וטוביה (לג-לה)

נחמיה וארתחשסתא (א-ט)

נחמיה, שהיה שר המשקים של המלך ארתחשסתא, מגיע לפני המלך ששואל אותו "מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים" (ב)? נחמיה מספר לו על המצב בירושלים, ומבקש ממנו שישלח אותו ליהודה: "אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה" (ה). ארתחשסתא נענה בחיוב, ונחמיה מיד עולה לירושלים.

צרי ישראל (י)

הבשורה לנחמיה (א-ג)

הספר נפתח בכותרת: "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה" (א), שלא מוצג מעבר לשמו. נחמיה לא נמצא (עדיין) בארץ, אלא בשושן הבירה: "וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (שם). נחמיה שומע מאת חנני על המצב הקשה שיש ביהודה: "וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (ג).

תפילת נחמיה (ד-יא)

עם ישראל מתקבץ (א)

בפרק הקודם הובאה תפילת עזרא ותחינתו לפני הקב"ה על גורל עם ישראל בעקבות התבוללות ונשיאת הנשים הנוכריות. תוך כדי התפילה באים אל עזרא חלק מהעם: "קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים" (א) והם בוכים יחד אתו.

עצת שכניה ושבועת עזרא (ב-ו)