"וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה..."(יא)
פסוק זה, המתאר את שמחת קיבוץ הגלויות, הולך ומתגשם לנגד עינינו.
לחנים רבים ניתנו לפסוק זה. לפניכם אחד הלחנים.
לחן: ר' שלמה קרליבך ביצוע: אהרן רזאל וילדי משפחת ויט
לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
מה לא טוב בלהיות מושווים לחָצִיר ולצִיץ הַשָּׂדֶה? ומהו שַׁחַק מֹאזְנַיִם אליו משווה הנביא את הגויים? מילים וביטויים מהפרק
מִכְתָּב הוא לאו דווקא מכתב ששולחים בדואר, וסוּס לא קשור דווקא לאורווה. מילים וביטויים מהפרק
האם הדימוי הקובע ביחסי ה' עם עמו הוא כיחס איש ואישה או כיחס אב וילדיו? האם יוכלו לשוב מגלותם?
כנסת ישראל חשה כאשה עזובה וחסרת כל תקווה לישועה. אולם הקב"ה אומר לה כי הוא מעולם לא שכח אותה אלא תמיד היא לנגד עיניו: "הן על כפים חקותיך" (טז).
ישעיהו מיוחד בנכונותו לצאת לשליחות הנבואית, ואומר "הנני שלחני" (ו', ח). אולם, גם הוא נתקל בקשיים: "גווי נתתי למכים ולחיי למורטים" (ו), מפני שקשה לאנשים לשמוע את האמת.
הנבואות מפרק מ' ואילך אינן שייכות לימי בית שני (בניגוד לדעה הרווחת במחקר), אלא שייכות לתלמידיו של ישעיהו שניבאו עוד בימי בית ראשון. אחד מהם מצוטט בתחילת פרקנו.