The revelation at Sinai is THE encounter with God. It is there that we begin a covenant which has lasted to this day. It would make sense if that covenant were a true reflection of the realities of faith. In our relationships with God we experience something of a dialectic between the love and fear of God. At times we experience a fear, an apprehension about religion, and we run away, only to look back from a distance. At times we are attracted to God and all that is holy. We wish only to bask in the light of the Divine and connect with His path.

מכל המצוות מזכיר הנביא ביחס לבני הנכר והסריסים דווקא את שמירת השבת. דבר זה מלמדנו כי השבת הינה יסוד מאוד משמעותי באמונת ישראל שלא ניתן להתכחש אליו.

מהי עבודת ה' לפי ישעיהו בפרקנו, ואיזו צורה היא קיבלה אחרי המהפכה הדתית של עזרא הסופר?

"...כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ט) - דרכי ההשגחה של ה' בעולם לא תמיד מובנות לבני האדם. גם אם בני האדם לא יהיו זכאים לטוב שה' רוצה להשפיע, התכנית האלוקית תצא לפועל.

החזון הנבואי הוא אמנם מופלא ומלא תקווה, אך אל לנו לשכוח את מצבה הנוראי של יהודה באותם הימים. ומאשת הנעורים יש לו לנביא רק דרישה אחת, כדי שתהיה ראויה לישועתה לעתיד לבוא.

נצחיות ישראל היא בסיס הגאולה. לכן ישעיהו מתאר את נצחיות ישראל כחוק החזק יותר מחוקי הטבע האחרים, המתקיים גם כאשר עם ישראל נמצא במצבים קשים מאוד.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם" (ישעיהו נ"ח, א) 

כשופר הרם קולך -

דַבֵר ראשונה דברים טובים המתיישבים על הלב,

ואחר כך דברים קשים המשברים הלב בצד מה,

ואחר כך קשים כגידים כתרועת מלחמה,

ואחר קבלם, שובה אליהם בדברים טובים ורצויים,

וזהו "כשופר הרם קולך", שמתחיל בתקיעה פשוטה, ואחר כך בשברים ואחר כך בתרועה ואחריה תקיעה פשוטה,