היכן שמענו, שה' ציווה במצרים על התרחקות מאלילים, ובני ישראל הִמרו את פיו ודבקו בהם? האם היו ליחזקאל מסורות, שאינן כתובות בתורה, על עם ישראל שלא רצה לשמוע?

בפרקים כ' ו-כ"ב מונה הנביא רשימה ארוכה של תועבות שנעשו בירושלים. בשני הפרקים מופיעה השאלה הרטורית "התשפוט?" ללמדנו כי אין הדבר ברור מאליו. קשה לדבר בצורה כה חריפה על ירושלים ולהוכיח בתוכחה כה קשה את חכמי ירושלים וזקניה, אך יש מצבים בהם חייבים לפרוש את החטאים ולחשוף אותם, כדי לטהר.

מלכות דוד לדורותיה - מגפן מפוארת וגבוהה, לאשפתות

בפרק י"ט מובא משל על לביאה, שיש לה כמה גורים. הנמשל הוא ליאשיהו המלך, שכמה מבניו היו מלכים. המשל מתאר את מה שעבר על מלכות יאשיהו המפוארת עד לחורבן בימי צדקיהו.

עמי האזור דחפו את צדקיהו למרוד בבבל, ולבסוף לא גיבו אותו, ואף נהנו מחורבן ירושלים. על כך זועק הנביא ומבקש נקמה

Near the end of Slihot every night, the evocative piyut “Mi She’Ana” (“He Who Answered”) is recited. It recounts Biblical personalities whom God answered and helped in their times of crisis or distress, and turns to God to answer us as well.

עשרה בטבת מנקודת מבטו של יחזקאל הוא יום החתימה, היום בו נגזר הדין. הוא תחילת הגלגול למדרון הבלתי הפיך המוביל מן המצור אל החורבן.

התיאורים הקשים של הזנות משווים את מעשי ישראל לאלות הכנעניות, ונועדו לזעזע ולהרתיע.

אהרון הכהן ידוע כאיש אוהב שלום ורודף שלום.

מידת האהבה של אהרון ניכרת ביחסו אל אחיו, משה: למרות שאחיו הצעיר נבחר ע"י ה' להיות המנהיג של העם, אהרון אינו מביע קנאה או תחרות, אלא להפך – שמח לראות את משה, מקבל את מנהיגותו ללא עירעור, ומוכן להיות המשנה, לסייע למשה בעמדו לפני פרעה, ולשמש לו לפה. גם מידת הענווה של אהרון בולטת בסיפור זה, והנכונות שלו לקבל את רצון ה'.

בקבלה ובחסידות מסמל דוד המלך את מידת המלכות המאופיינת בתנועה נפשית של ענווה גדולה, ביטחון מלא בקב"ה והבנה כי כל מה שיש לו לאדם, הכל הוא מאת ה'.