לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

פרק כ"א כמו כתוב בשני מישורים. במישור האחד, הארצי, תיאור מלך בבל הקוסם בקסמים; המישור השני, האלוקי, מתאר מדוע היו תוצאות הקסם כפי שהיו. והמסקנה היא אך ברורה: מלך בבל מציג הצגה מעניינת של מעשי קסמים. את ההיסטוריה של המין האנושי מנהל האלוקים.

משה רבנו הוא גדול הנביאים והמנהיגים. גדולתו מתוארת בדברי הרמב"ם:

"היסוד השביעי: נבואת משה רבינו עליו השלום.

והוא, שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו. כולם הם תחתיו במעלה.

והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא.

וכי הוא, עליו השלום, הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים,

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל: " (כ"א, לא)

הנה בעת שהיו מלכי ישראל צדיקים היו מרימים כבוד המקדש וכבוד הכ"ג העומד לשרת בבית ה', והיו מוסרים את הכהונה ביד איש צדיק הראוי לכך וכבודו היה גדול כמו המלך, אבל בעת שהיו רשעים היו משפילים כבוד הכהונה וכבוד המקדש ועבודת ה' בו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

נבואת 'מדבר העמים' המובאת בפרקנו עוסקת בעיקרה בחוקים השולטים בגלות. כל קיבוץ ישראלי בגלות המעלה על רוחו "נהיה כגוים בית ישראל", כלומר ההולך לקראת טמיעה, ניבא לו יחזקאל שלא יצליח להיטמע ושהוא יישמד עוד קודם לכן, בטרם ייטמע.

שמו של יוסף, מעיד על מהותו: תוספת, ברכה, המשך חיים ושפע. הוא מצליח לצאת ממצבים קשים, להתמודד איתם ולעלות מתוכם לגבהים, וכן לגרום לברכה ולשפע בצורה מפליאה.

כבר בלידתו רחל קוראת לו בשם שמשמעותו תוספת: "יוסף ה' לי בן אחר" (בראשית ל', כד).

לאחר שאחיו מוכרים אותו, הוא לא נשאר עבד מושפל אלא הופך לאיש מצליח בבית פוטיפר.

גם לאחר שנזרק לבית האסורים, הוא לא מתייאש, אלא הופך לבעל מעמד שם, ואף מעז לפתור את חלומות השרים.

וכך הוא מגיע לבית פרעה, הופך למשנה למלך, ומצליח לפתור את בעיית הרעב במצרים ובכל האזור ואף מציל את משפחתו מרעב. 

The commandment to set up stones and to write the Torah is given by Moshe to the children of Israel twice. These appear to be two separate commandments and not simply a repetition of the same one.

What can we learn from this double commandment? Are the two sets of stones identical?

There are two possible explanations:

The curses listed in this chapter of rebuke (Tokhekha) end with a verse that appears to stand on its own:  "And the Lord will bring you back to Egypt in ships" (28:68).  This is not a general threat of exile, rather it seems to be a specific threat to nullify the children of Israel's status as the Chosen People if they do not keep their part of the Covenant and to return them to the pre-Exodus days of slavery in Egypt.