"לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ 
נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ...
אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" (א-יא)

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

כל הפרשנים מפרשים את הפסוק: "ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי" (י) כמשמעותו הנראית לעין במבט ראשון, אך אם נעמיק במילותיו נראה כי את הפסוק שלפנינו יש לפרש בדרך אחרת.

בסוף המזמור מובא שעונש ארבעים השנים במדבר הגיע בעקבות חטא מסה ומריבה שמתואר בספר שמות. מדוע המזמור לא מביא את הסיבה שמוכרת לנו - חטא המרגלים?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

המזמור כולו עוסק ברשעים - אך על מי בעצם מדובר? האם המזמור עוסק ברשעי הארץ או שמא בגויים שפורעים בעם ישראל?

תיאור ההבטחה למלכות בית דוד במזמורנו מבוססת על נבואת נתן הנביא לדוד. מזמורנו מכיל ציטוטים מדברי נתן וכל כולו בנוי על נבואת נתן, ועל פירוש מיוחד שבעל המזמור בוחר להעניק לדברי נתן הנביא.

בין מזמורנו ובין מזמור צ"ב יש דמיון רב. מה היחס בין שני המזמורים, ואיך מזמור צ"ג נקשר גם הוא אליהם?

"מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו" (תהילים פ"ט, כא)

בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה לט סימן י

רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר: [משל] למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו, עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים, והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא ובג' מצאה, אמרו: מצא המלך מרגליות שלו.

"א-ל נקמות ה'" (א) כך פותח המזמור, אך בו בעת אנו גם מובטחים "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (יד).