מזמור פ"ט מתאר את מלכות בית דוד ואת חורבנה. המשורר פותח בתיאור חסדי ה' בבריאה ואגב כך מזכיר את מלכות בית דוד, ובכך מביע את הרעיון כי הבריאה מופלאה בתנאי וכל עוד שמלכות בית דוד קיימת. בהמשך הוא מפרט את הבטחת ה' לדוד למלכות עולם, הבטחה שניתנה לו על ידי נתן הנביא. אך כאן מתחולל מפנה והמזמור מסיים בזעקה ושבר על החורבן ועל כך שה' לא קיים, כביכול, את הבטחתו לדוד ולעם ישראל.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

מזמור פ"ח הוא המזמור האחרון המיוחס לבני קרח והוא בולט באופיו הפסימי. המשורר מקונן על צרותיו הקשות, הוא חש במחשכים, ומתוך כך הוא שוטח את שאלותיו-תלונותיו ומתפלל בייאושו לישועת ה'. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

 

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ 
 עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה 
 דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא [וְלוֹ] אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ 
 בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ
 כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ
" (א-ה)

 

"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם
 בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ
 ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם
 רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ
" (ו-ט)

 

"שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ ה' 
 כִּי אַתָּה ה' עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים 
 אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם 
 אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה 
 שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה' וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ
" (ח-יב)

המבנה הכיאסטי במזמור מלמד אותנו שהפניה אל ה' יכולה להיות בקולות רמים, אך הקולות צריכים להתעדן יותר ויותר, עד הגעה לשיא - עמידה מול ה' בשתיקה, בקול דממה דקה.

המזמור מלמד אותנו לראות את התגלות ה' בעולם, לקלוט אותה, ולהגיב לה. התגובה הראשונית היא אינסטינקטיבית, רגשית, אך לאחריה צריכה להגיע תגובה אמונית, מתוך בחירה.

המזמור מתאר את עם ישראל כממלכת כהנים, האחראים על חיבור כל העמים לה', מתוך אהבה ומתוך יראה. 

במזמורי השבת יש מחזוריות: מזמור אחד פונה לעם ישראל ומזמור אחד פונה לגויים. מזמורים צ"ו ו-צ"ח הם מזמורים אוניברסליים, בהם כל הבריאה מוחאת כפיים לה'. ביניהם, במזמורים צ"ה, צ"ז ו-צ"ט נמצא הסיפור של עם ישראל, מלכות ה' על עם ישראל. מזמור ק' הסוגר פונה אף הוא אל כל העולם.

Pages

x