מכיוון שאין עדים שיעידו לטובת איוב, כי רעיו התייצבו על צד הקטֵגוריה, לא נותרה לאיוב שום דרך להוכחת צדקתו, אלא לעמוד לפני הא-להים ולהישבע.

בסיכומו האישי של איוב את נפילתו הגדולה הכל נדחק הצידה והעיקר ממוקד בשתיים: בהשפלה הגדולה אותה חש מהסובבים אותו ובמשטמה שהוא חש ביחסו של האלוקים אליו.

בשארית כוחותיו נלחם איוב נגד ההיפוך הזה של כל מהלך חייו מִצדק לרֶשע, וכך צריך לקרוא מפיו את סקירת חייו בימים הטובים בהם הא-לוה שמר עליו והאיר לו את פניו.

"אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה, אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם, לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט, לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה לִּי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף אָנִי" (איוב ל"ב, ז-י)

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

הייסורים הם סוג של התגלות, של דיבור של הקב"ה עם האדם, ומטרתם להסיר מהאדם את הגאווה הנובעת מההצלחה.

אליהוא איננו טוען שאיוב חטא, אך יחד עם זאת הוא טוען שמשפטו של ה' איננו מעוות, ושה' עליון מעל כל חשבון אנושי.

במהלך כל הוויכוח, הנחת המוצא של איוב והרעים הייתה שמי שחוטא סובל ואם אדם סובל סימן שחטא. אליהוא בא ומפריך את ההנחה הזו וטוען כי יש מצב שאדם יסבול גם אם הוא לא חטא.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות ודגשים לעיון והעמקה בפרק: