הקב"ה כביכול 'מוציא מהכיס את המפתחות' ומציע לאיוב לנהל את העולם באופן טוב יותר ממנו. האם האדם מסוגל לנהל את עולם הטבע טוב יותר? האם יש בכוחו להתמודד עם כל המורכבות האינסופית שבבריאה? התשובה ברורה.

האם צדקתו של איוב מוּנַעַת היתה מהרצון להצלחה או שממניעים גבוהים יותר? נראה שאת זה באו ניסיונותיו של איוב לבדוק. ואכן בנאומו האחרון מתגלה עומק צדקתו.

דרכי הטרף של הלביאות, מחבואי הלידה של יעלים, חכמת ההישרדות של בעלי כנף - סרט טבע גרסת איוב.

תיאורי הבריאה במענה ה' ממשיכים גם הם את הכיוון שפתח בו אליהוא - הגודל המופלא של מעשי הבורא חורג הרבה מעבר למושגי הטוב והרע שלנו כבני אדם.

התייצבותו הברורה של אליהוא נגד אליפז כנראה סייעה לאיוב להשתחרר מעט מכעסו המתפרץ, ומתחושת הבגידה של רֵעיו כלפיו, ואפילו להציץ אל ההתבהרות שאחרי.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות ודגשים לעיון והעמקה:

הקב"ה לא סיים את תפקידו בבריאת העולם אלא עבר להנהיג את העולם בצורה תמידית, וזה עניין הרבה יותר מורכב מאשר עצם בריאת העולם. כדוגמא לכך מוזכרים בהמות ולויתן שדורשים הנהגה מתמדת. הבנת המורכבות הזו אמורה להוביל את איוב לשינוי בגישתו.

"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר" (איוב ל"ט, א)

יעלי סלע - שטאיי"ן בוק בלע"ז. והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו, כך אמרו רבותינו ז"ל. ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן, ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הבעל חיים אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה.

מה יכול איוב ללמוד מהתבוננות בהשגחת ה' על עולמם של בעלי החיים?

מצד אחד מתאר הפרק את עוצמת השליטה של הבורא בבריאה, ומהצד השני, במעבר חד, את הדיוק והטיפול שלו בפרטים הכי קטנים. התבוננות בכך תוביל את האדם להבין עד כמה העולם מנוהל נכון, להתפעם ולעזוב את כל החשבונות.