איוב רואה בכל מקום בעולם רק את כוחו וגבורתו של הא-ל, לכן, בתיאור הבריאה הייחודי כאן כלל לא נזכרים צומח וחי, ולא ארץ ואדם.

It is hard to imagine a more disparate couple than Yitzchak and Rivka, the quiet contemplative husband who would "meditate in the fields" (24:63), and the worldly, independent-thinking wife who “ran again to the well” (Breisheet 20:24). Yitzchak spent his entire life in the land of Israel, never traveling the world. He was, as our Sages describe him, "a pure offering", ready to sacrifice himself to G-d. He could see no evil in others, and thus could be easily fooled by both Eisav and Yaakov.

מדוע קבע מרדכי שני ימים לחג הפורים? נראה שבכך רצה מרדכי להדגיש שזוהי גאולה בתוך גלות ולא גאולה שלימה ולכן גם התאריך אינו שלם. מרדכי קורא לעם לא לשקוע בשמחת הגאולה בגלות אלא להביא אותה לידי תיקונה כאשר יחגגו אותה בארץ ישראל. 

גם במצבים הקשים ביותר מסתבר כי הקב"ה פועל ונמצא. כך היה בימי מרדכי ואסתר, וכך זה גם נכון לגבי ההיסטוריה בכללה - כאשר האדם סבור שאין תקווה, יתכן שבדיוק אז צומחת ישועה גדולה. וזהו הלימוד הגדול של מגילת אסתר.

מאחורי דבריו של המן "וכל זה איננו שווה לי..." (יג) עומדת השקפת עולם אבסולוטית של הכל או כלום. את יסודה של ההשקפה הזו מצאנו כבר אצל עשו, ואת היפוכה בגאולתן של ישראל.

"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה, לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (איוב כ"ח, יב-יג)

מדוע מרדכי לא היה מוכן להשתחוות להמן? נציע מספר תשובות אפשריות ונראה מה ניתן ללמוד מהן על תפקידו ודמותו של מרדכי. עוד ננסה להבין למה הכתוב לא מגלה לנו את הסיבה.

איוב עונה לצופר על אף שצופר לא דיבר בסבב הנוכחי. הוא מסכים עם תפיסתו שאכן החכמה האלוקית היא עצומה ולכן אין מי שמסוגל להשיג אותה. מתוך כך מבקש איוב תשובות דווקא מהקב"ה ששולט בחכמה הזאת, ולא מאף אחד אחר.

"ועַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר-מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם-כַּלְבֵי צֹאנִי" (איוב ל', א)

לעומת תיאור כבודו לעיל (בפרק כ"ט), הוא מאריך כאן בתיאור בזיונו, שהוא בזוי מכל בזוי. ומצייר בפסוקים הבאים דמות של בני אדם נקלים, שנדחו מהישוב וחיים כפראים במדבר, ומסתבר שזוהי דמותם של האנשים הריקים שנזכרים בשופטים י"א ג, ובעוד מקומות. וכל זמן שהיה איוב בגדולתו, היתה אימתו מוטלת אף עליהם, והיו מכבדים אותו, ועתה אף הם בזים לו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק: