"וְגֵרָא וּשְׁפוּפָן וְחוּרָם: וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת" (דברי הימים א ח', ה-ו)
שפופן וחורם בני אחוד היו ראשי אבות ליושבי גבע, שבעת שהיה המעשה של פלגש בגבעה היו הם הראשים שמה.
"ויגלום אל מנחת" - ואחר המלחמה של ישראל על גבע, הגלו את הראשים שפופן וחורם אל מנחת, שם עיר או מקום,
שישראל לא הניחום לגור ביניהם מפני שהם היו הראשים ולא מיחו בדבר.