ברשימת בני בנימין מתוארים אלה שישבו בירושלים, ולעומתם אלה שישבו בגבעון. שאול מתואר כצאצא של אבי גבעון. הפער בין גבעון לירושלים מתבטא בהמשך הספר בעוד כמה מקומות. והוא מבטא את הפער בין מעשי שאול למעשי דוד, השואף לחבר בין ארון ה' לבית ה', ולבנות מקדש.

ברשימות היוחסין של בנימין מופיע "חושים בני אחר" (יב). "אחר" הוא כינוי למישהו דחוי. ננסה להבין מיהו "אחר" ומדוע היה דחוי, ונראה כיצד בכל זאת נכלל באומה הישראלית. נעסוק גם בסיפור על בני אפרים, שניסו לצאת ממצרים לפני הזמן ונהרגו, אך הפיחו רוח גבורה באומה.

לקורא את רשימת השוערים ותפקידיהם, לא ברור באיזו תקופה מדובר. מסתבר שהערבוב הניכר בין התקופות הוא מכוון ונועד להעביר את המסר שהבית השני הוא המשך ישיר של המשכן ושל הבית הראשון.

הפסוק המופיע בסוף רשימת בני בנימין: "ושפם וחפם בני עיר חשם בני אחר" (יב) מבלבל ורבו בו הפירושים. ננסה לעשות קצת סדר בבלגן.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

פרק ט' בדברי הימים א מקביל לפרק י"א בנחמיה: שניהם עוסקים ביושבי ירושלים, אך עיון קצר ילמדנו שמדובר בדורות שונים.

"וְגֵרָא וּשְׁפוּפָן וְחוּרָם: וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת" (דברי הימים א ח', ה-ו)

שפופן וחורם בני אחוד היו ראשי אבות ליושבי גבע, שבעת שהיה המעשה של פלגש בגבעה היו הם הראשים שמה.

"ויגלום אל מנחת" - ואחר המלחמה של ישראל על גבע, הגלו את הראשים שפופן וחורם אל מנחת, שם עיר או מקום,

שישראל לא הניחום לגור ביניהם מפני שהם היו הראשים ולא מיחו בדבר.

מדוע רשימת היוחסין של שבט בנימין ארוכה יחסית לשאר השבטים? ומה ניתן ללמוד מרשימה זו?

בשיעור נקרא את פרק ח' בספר דברי הימים א, ונסביר את סדר רשימת הייחוס של בנימין ושל שאול: מי הבן של מי, על מי מדובר בכל פסוק, ומה מסופר עליהם.

מתברר שלפני כותב דברי-הימים היו רשימות יוחסין וספרים רבים, שאינם ידועים לנו משום מקור אחר