"וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן-עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" ( דברי הימים ב ט"ו, א)

"וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא..." (שם, ח)

והנה הנבואה היתה לעזריה בן עודד, ואיך אמר "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב ט"ו, ח)?!

אלא רצה לומר 'בן עודד הנביא', כמו: "לעיני חנמאל דודי" (ירמיהו ל"ב, יב) שרצה לומר 'בן דודי'...

או יתכן כי גם אביו התנבא לו בענין הזה פעם אחרת או באותה הפעם, כי עודנו חי,

בפרק שלנו מופיעים מספר רמזים לחג השבועות ולמעמד הר סיני. הדאגה לשמירת התורה מופיעה לראשונה בימי אסא, ולכן דווקא בימי אסא ישנו מעמד המקביל למעמד הר סיני ולחג השבועות.

החידוש העיקרי בתפילת שלמה, ודווקא לאור כל אלפי הקרבנות שהקריב, הוא בחשיבות התפילה של כל אדם וברעיון ה'סליחות'

"וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב י"ט, לה)

איכה רבה (בובר) פתיחתא ל

ארבעה מלכים היו. מה שתבע זה לא תבע זה.

ואלו הן: דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו.

דוד אמר: "ארדוף אויבי ואשיגם..." (תהלים י"ח, לח),

"וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה, נָתַן ה' מְאָרְבִים עַל-בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר-שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה--וַיִּנָּגֵפוּ" (דברי הימים ב כ', כב)

איכה רבה (בובר) פתיחתא ל

ארבעה מלכים היו. מה שתבע זה לא תבע זה.

ואלו הן: דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו.

דוד אמר: "ארדוף אויבי ואשיגם..." (תהילים י"ח, לח),

פרק זה פותח את סיפור אסא, ועוסק במלחמה נגד זרח הכושי. גודל צבאו של אסא נראה מוגזם. נעיין בגודלם של צבאות המלכים בספר דברי הימים, ונראה כי יש במספרים אלה מסר על התפתחות העלילה של הספר.

אביה מקדם את שאיפותיו המדיניות על ידי תעמולה דתית. הוא טוען שיש לו עליונות מוסרית דתית על פני ירבעם, אך הביקורת הזו מחפה בעצם על החיסרון שלו.

העליה של שישק באה בעקבות תהליכים גיאופוליטיים אך בו בזמן גם בעקבות נפילה מוסרית של עם ישראל. המגמה של התנ"ך היא להראות שיש קשר מהותי והדוק בין ההסברה הסיבתית לבין ההסברה המוסרית. יש יסוד מוסרי להיסטוריה כולה.

ממה מתפעלת מלכת שבא כל כך? ומדוע הכתוב מתמקד דווקא באישה שבאה לשמוע את חכמת שלמה?

"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל-ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: ה', אֵין-עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהינוּ כִּי-עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל-הֶהָמוֹן הַזֶּה ה' אֱלֹהינוּ אַתָּה אַל-יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ: וַיִּגֹּף ה' אֶת-הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ עַד-לִגְרָר... כִּי־נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ..." (דברי הימים ב י"ד, י-יב)