פרקנו עוסק ברשימות תולדות של עשו ומשפחתו. למשמעות מקומו וטיבו של הפרק שמעו בשיעור של פרופ' יונתן גרוסמן.

פתיחה לרשימת התולדות (א-ח)

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" (בראשית ל"ד, א-ב)

"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת-אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק" (בראשית ל"ב, כג)

רש"י בראשית ל"ב, כג:

ודינה היכן היתה? 

סיפור אונס דינה מציג בפנינו דמויות מורכבות. בשכם, האיש ה"רע", יש גם צדדים חיוביים, ובני יעקב, ה"טובים", עושים גם מעשים בעיתיים.

פרק ל"ה הוא הפרק האחרון במחזור סיפורי יעקב (פרק ל"ו הוא תולדות עשו ומסיים את מחזור הסיפורים ובפרק ל"ז מתחיל סיפורו של יוסף). בפרק זה באים כמה אירועים שהסדר והקשר ביניהם לא ברור דיו.

חזרה לבית אל (א-ח)

האם שמעון ולוי צדקו בקנאתם לאחותם? או יעקב צדק בהמנעותו? כדי לקבל את התמונה השלמה יש לעיין היטב בסיפור עצמו וגם בברכת יעקב הנותנת פרספקטיבה רחבה יותר.

יעקב מדבר אל עשו בנימה כנועה ומתרפסת ובכך מעביר לו את המסר שאין לו עניין בברכות הגשמיות שהיו מיועדות לו, לעשו, אלא רק בברכות הרוחניות.

הפיוס בין יעקב לעשו איננו מובן מאליו, ויעקב היה צריך לעשות מאמצים גדולים לשם כך

יעקב מתכונן גם למלחמה וגם למפגש, מפני שבאמת לא ברור מה היתה מגמתו הראשונית של עשו. לכל אורך הסיפור ישנה מורכבות בדמותו של עשו, הוא הולך גם בדרך שלילית וגם בדרך חיובית, ויתכן שעשו בעצמו לא ידע לאיזה כיוון הוא הולך.